ת"א 26093-08-19

תקציר

פסק דין זה דן בתאונת שרשרת בה היו מעורבים שלושה כלי רכב, בה נפגע הרכב הראשון פעמיים, פעם אחת מהרכב השני ולאחר מכן מהרכב השלישי. בעל הרכב הראשון הגיש תביעה נגד הצדדים הקשורים לרכב השני, אך בהמשך תיקן את התביעה כך שתכלול גם את מבטחת הרכב השלישי. מבטחת הרכב השני טענה כי הודאת מבטח הרכב השלישי, ששילם את נזקי הרכב השני לפני הגשת התביעה, צריכה להביא לדחיית התביעה נגד מבוטחו. עם זאת, השופט קבע כי התשלום מהווה הודאה של המבטחת עצמה, שאינה הודאה פורמלית ואינה שוללת עובדות אחרות מהמחלוקת. עוד ציינה השופטת כי בחירתה של התובעת שלא לכלול תחילה את הרכב השלישי לא הותירה למבטחת הרכב השני ברירה אלא לשלוח הודעה לצד שלישי, וכי הימנעותה של מבטחת הרכב השלישי מלהביא עד, למרות שזומנה, מהווה הפרת חובה מרכזית. בנוגע לתאונה, השופט מצא כי הרכב השני נדחף לתוך הרכב הראשון על ידי הרכב השלישי, וכי נהג הרכב השלישי אשם בכך שלא שמר על מרחק בטוח. השופט ביסס קביעה זו על עדויות הנהגים המעורבים, וכן על צילומים מזירת התאונה. עוד ציין השופט כי נהג הרכב השני שמר על מרחק בטוח ונהג בזהירות, בניגוד לנהג הרכב השלישי. בעקבות זאת נדחתה התביעה נגד הרכב השני והמבטחת שלו, ומבטחת הרכב השלישי נמצאה חייבת בתשלום לתובע פיצויים בסך 38,198 ש"ח, 9,325 ש"ח שכר טרחת עורך דין ו-1,600 ש"ח הוצאות. התובע חויב לשלם למבטחת הרכב השני הוצאות בסך 10,000 ₪ ואת שכר הטרחה בגין ההודעה לצד השלישי. שני הצדדים היו פטורים מהוצאות נוספות בשל המלכודות הפרוצדורליות בתיק.