בג"צ 8906/04

תקציר

בית הדין השרעי לערעורים קבע כי הקטינה תישאר במשמורת דודה – אחיו של אביה המנוח – ואשתו, המשיבים, במקום שתוחזר לאמה, העותרת. בית המשפט ביסס את החלטתו על דאגה לשלומה ולשלומה של הקטינה, תוך ציון תופעות חריגות ותופעות שהילדה צפויה להתמודד איתן אם תוחזר לטיפולה של אמה. האם חוותה אלימות קשה מצד בעלה ובית המשפט סבר כי סביבת המגורים בביתה עלולה לסכן את התפתחותו התקינה של הילד. ההחלטה הושפעה גם מכך שהאם לא הוכיחה יכולת לספק סביבת מגורים בטוחה ומתאימה לבתה, בשל תלותה בבעלה, שנהג בה בעבר באלימות. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענותיה של האם בנוגע לסמכות השיפוט של בית הדין השרעי ולהטיה לכאורה שלו, ובמקום זאת אישר כי לבית הדין השרעי הייתה סמכות לקבל החלטות בנוגע למשמורת. השופטים הדגישו כי פסיקתם אינה משקפת את חוסר כשירותה האישית של האם, אלא התחשבות בנסיבות הסובבות אותה. בסופו של דבר, נדחתה העתירה שהגישה האם לקבלת משמורת, והתיק הוחזר לבית הדין השרעי האזורי על מנת שישקול מחדש את הסדרי הראייה של העותרת עם בתה. הן השופטת מ' נאור והן השופטת א' חיות הסכימו עם פסק הדין.