בג"צ 90/86

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת על חוקיות פיטורי עובדי מדינה במסגרת מדיניות כלכלית חדשה. העובדים המדוברים עובדים בבית הדפוס הממשלתי, במועצה לעבודות ציבוריות ובתפקידי ניקיון ואחזקה במשרדי הממשלה. העותרת, הסתדרות עובדי המדינה, טענה כי הפיטורים אינם חוקיים שכן העבודה תינתן לקבלנים שאינם עובדי מדינה, דבר האסור על פי תנאי ההסכם הקיבוצי. בית הדין האזורי לעבודה פסק תחילה לטובת העותרת, אך ערעורה של המדינה לבית הדין הארצי לעבודה הביא לביטול החלטה זו. לאחר מכן הובא התיק בפני בג"ץ. בג"ץ קבע כי הוראות התר"מ אינן מהוות הסדר שלילי המגביל פיטורים שלא הוזכרו בהסכם. לדברי בית הדין, בת"ר קיים הסדר פוזיטיבי לגבי פיטורים עקב הפחתות, אך שאלת הפיטורים בנסיבות אחרות, כגון מועד מסירת העבודה לקבלנים, נותרה ללא פתרון. כתוצאה מכך, סמכותה הכללית של הממשלה לפטר עובדים, כפי שהותוותה בצו המלך במועצה לארץ-ישראל, חלה במקרה זה. עוד הדגיש בית המשפט כי גם אם היה מקום לפרשנות שונה של התר"מ, פרשנותו של בית הדין הארצי לעבודה תקפה ואין בה טעויות המצדיקות את התערבותו של בג"ץ. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של המדינה המשיבה בסך 2,000 ₪, בתוספת ריבית והצמדה למדד עד שישולמו במלואם. השופטים דוד לוין וגולדברג הצטרפו לפסק דינו של השופט ברק.