ת"א 21781-04-13

תקציר

התובע, שסבו עבדאללה הוכרז נפקד ונכסיו הוקנו לאפוטרופוס לנכסי נפקדים, תבע לבסס את זכויותיו בחלקת אדמה שהועברה לכאורה לאביו אחמד על ידי עבדאללה בשנת 1946. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה משום שהיא חורגת מתקופת ההתיישנות וגם היא חסרת שחר. בית המשפט הסכים עם הנאשמים בשני הסעיפים. ראשית, התביעה הוגשה 67 שנים לאחר ההסכם הנטען תוך גרימת קשיים ראייתיים ופגיעה משמעותית בנתבעים, ועל כן תביעת התובע התיישנה. שנית, התובע לא הוכיח, מעבר לכל ספק סביר, כי ההסכם להעברת הזכויות במקרקעין נכרת בטרם הפך עבדאללה לנפקד. המסמך שהוצג על ידי התובע כראיה להעברה לא היה משכנע דיו באשר למועד ביצועו, ועדויות בעל פה התומכות בטענת התובע לא היו חד משמעיות. בנוסף, היה ספק אם גם אחמד, אביה של התובעת, היה נפקד, מה שאומר שגם זכויותיו מוקנות לאפוטרופוס. בסיכומו של דבר, התובע לא הוכיח את זכויותיו בקרקע. גם אם כן, ציין בית המשפט כי הקרקע הועברה כדין לרשות הפיתוח ולקרן הקיימת לישראל, כך שתביעת התובע ממילא אינה ראויה. משכך, נדחתה התביעה, והתובע חויב בהוצאות משפט הנתבעים.