עפ"ת 49292-03-24

תקציר

טענות המערער בתיק זה נדחו ברובן, שכן הן לא הועלו בשלב הפרוצדורלי. עוד מצא בית המשפט כי נכונה פסיקתו של בית משפט קמא בכך שאסר על קיום משפט חוזר לאחר שלוש שנים מהמשפט המקורי. גם כתב האישום המתוקן שלא נחתם לא היווה עניין, שכן האפשרות למאסר הוזכרה בו, והמערער היה מיוצג על ידי בא כוח לאורך כל ההליך. עם זאת, ערכאת הערעור לא יכלה להסתמך על ממצאיו של בית משפט קמא בנוגע לראיות מכשיר הינשוף בשל שיקולי יושרה והגינות שהעלה המשיב. ראיה זו הייתה מכרעת והעלתה ספקות לגבי הראיות המדעיות שהוצגו. מאחר שחלף זמן מאז ביצוע העבירה, החליטה ערכאת הערעור כי אין מקום לגבות ראיות נוספות. לפיכך, קביעתו של בית משפט קמא בעניין מכשיר הינשוף לא יכלה לעמוד. למרות זאת, היו די ראיות לא מדעיות כדי להרשיע את המערער בנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים. חוסר אמינותו של המערער, הודאתו בשתיית אלכוהול לפני נהיגה, ומבחני המאפיינים שעבר, תמכו בהרשעתו. נוכח הודאתו החלקית של המערער וזכותו להתגונן, הרשיע אותו ערכאת הערעור בעבירה לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. בהתחשב בעברו הקודם ובנסיבותיו האישיות, תיקנה ערכאת הערעור את העונש כך שלא יכלול עונש מאסר. תחת זאת, נגזרו על המערער 11 חודשי פסילה מלנהוג, ורכיבים אחרים של העונש המקורי נותרו על כנם. ערכאת הערעור גם ביטלה את ההוצאות בסך 1,500 שקל והורתה על החזרן אם ישולמו.