בש"פ 2399/14

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לצו מעצר לאדם המכונה המשיב, המעורב בתיק כלכלי מורכב עם ריבוי עדים ומסמכים. בית המשפט מכיר בתוקפה של ההחלטה הראשונית לעצור את המשיב עד תום ההליכים, אך במוקד פסק דין זה עומדת השאלה האם להאריך את המעצר מעבר לתקופה הראשונית, המוגבלת בדרך כלל לתשעה חודשים. הדיון נסוב סביב משמעות חלוף הזמן וההשפעה על צו המעצר. בית המשפט בוחן את התקדמות ההליך העיקרי ומגיע למסקנה כי הוא נמצא בשלב מקדמי, כאשר כמעט כל ההליכים טרם התקיימו, ובהתחשב בקצב הנוכחי, המשפט צפוי להיות ארוך מאוד. בית המשפט מציין את היעדר האמצעים הפרואקטיביים לייעול הליך השימוע, שהוא חיוני במקרים בהם מעורבים עדים ומסמכים רבים. כתוצאה מכך, בית המשפט מוצא כי הקצב הנוכחי מצביע על כך שהמשפט צפוי להתארך מעבר לתקופת ההארכה המבוקשת. בנוסף, בית המשפט מתחשב בגורמים נוספים, כגון המנגנון העסקי של המשיב, המהווה לכאורה סכנה, אך מכיר בכך שהמשיב אינו מעורב עוד באופן פעיל בפעילות העסקית. בית המשפט מביא בחשבון גם את התרשמותו של שירות המבחן כי המעצר שימש גורם מרתיע וכי יש להניח כי המשיב למד את הלקח, במיוחד נוכח הרחקתו מניהול העסק. זאת ועוד, בית המשפט מציין את עברו הפלילי הנקי של המשיב ואת הסיכון המוגבל הכרוך בשחרורו, המוגבל אך ורק לתחום הפעילות המתואר בכתב האישום. במצטבר, גורמים אלה, בשילוב עם התקדמותו האיטית של המשפט, מטים את הכף לטובת שחרור המשיב ומתן אפשרות לבית משפט השלום לקבוע חלופת מעצר ראויה. בית המשפט מדגיש את דחיפות השחרור, מכוון לכך שיתקיים לפני חג הפסח במידת האפשר, תוך הכרה בכך שהמשיב יישאר במעצר עד להחלטת בית משפט השלום. פסק דין זה, שניתן ביום 6.4.2014, מורה להחזיר את התיק לבית משפט השלום להכרעה נוספת.