רע"א 4193/22

תקציר

בבואו לבחון את בקשת רשות הערעור, החליט בית המשפט לדחות אותה מבלי להידרש לתגובת המשיב. ההחלטה לשלול חופשה התבססה על מספר שיקולים: נראה כי קבלת התובענה הייצוגית אינה גורמת נזק בלתי הפיך למבקש; יתר השאלות בתובענה הייצוגית הן פשוטות ואינן מצדיקות מעורבות של ערכאת הערעור בשלב זה; והסיכוי להצלחת הערעור נמוך. טענת המבקש בדבר אי שימור המוצרים והאריזות שנבדקו נעדרת שחר, שכן לא הייתה חובה חוקית על המשיב לעשות כן, נוכח אופי המוצרים וחוסר המעשיות של השימור. יתר על כן, הדו"ח מהמעבדה והתיעוד המצולם שלה נמצאו מספיקים. המבקש יכול היה לערוך בדיקה משלו, אך לא עשה כן ולא הציג ראיות סותרות. בית משפט קמא הגיע למסקנה, ובצדק, כי יש להקפיד על הפחתות המשקל המינימליות שנקבעו לאריזות מסוימות, אך אין בהן כדי להעיד באופן אוטומטי על ציות לחוק, שכן משקל האריזה בפועל עשוי לחרוג מהפחתות אלה. הצעתו של המבקש להחריג סניפים מהליך האישור הייתה מיותרת, שכן הסעד המתאים ישקול עמידה בפועל. בית המשפט התייחס גם לטענת המבקש בעניין אריזות נייר, ולא מצא בסיס לשינוי החלטת בית משפט קמא. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, והמבקש חויב בהוצאות המשיב, בסך 3,000 ₪, נכון ליום 14.8.2022.