ת"א 66466-08-21

תקציר

פסק דין זה דן בנסיבות שהובילו למותו הטרגי של צעיר, חבר קיבוץ מסילות, שנפטר במהלך אימון כושר לבדו בחדר הכושר של הקיבוץ. המשקל של 90 ק"ג שבו השתמש נפל על צווארו, גרם לחנק והוביל למותו. הנסיבות הקרות מצביעות על כך שהמנוח ניסה להרים את המשקולת, שנפלה מסיבות לא ידועות. סיבת המוות נקבעה על ידי המומחה לזיהוי פלילי ד"ר אבי זלן, שעדותו אומצה במלואה על ידי השופט. ליבת המחלוקת בין הצדדים סובבת סביב האחריות לפעילות חדר הכושר. התובעים טוענים כי חדר הכושר היה מתקן קולקטיבי שהופעל על ידי הקיבוץ, ואילו הנתבעים טוענים כי הוא לא היה באחריות, פיקוח או שליטה של הקיבוץ. בבית המשפט נקבע כי חדר הכושר פעל בשטח הקיבוץ במשך עשרות שנים, מאז שנות השבעים, והיה נגיש לחברי הקיבוץ ולזרים כאחד. עדויות של עדים רבים, כולל חברי קיבוץ, אישרו זאת. זאת ועוד, מסמכים שהוצגו בבית המשפט, כגון דוחות משטרה ומד"א, חיזקו את טענת התובעים כי חדר הכושר היה מתקן קיבוצי מוכר. הנאשמים לא הציגו ראיות או עדים רלוונטיים לסתור זאת, דבר המחזק את הטענה כי חדר הכושר אכן הופעל על ידי הקיבוץ. זה מוביל לשאלת האחריות. בית המשפט מצא את הקיבוץ התרשל בכך שלא הסדיר ופיקח על פעילות חדר הכושר, במיוחד בהתחשב באופיו המסוכן של חלק מציוד הכושר, לרבות המשקולות המעורבות בתאונה. היעדר פיקוח של הקיבוץ ואי יישום אמצעי בטיחות, כגון נוכחות מדריך או מערכת תקשורת לשעת חירום, היוו רשלנות. רשלנות זו, יחד עם הפרת חובה חקוקה כמפורט בחוק חדרי כושר, מקימה את אחריות הקיבוץ לנזקי התובע. מספר גורמים נלקחו בחשבון בקביעת אשם תורם. המנוח היה מודע להיעדרו של מדריך ולסכנות הטמונות בהכשרתו בבידוד. עם זאת, השימוש שלו בסם קלונקס, שעל פי הדיווחים גורם להרגעה, לא נחשב לגורם תורם, שכן לא הוכח שהיא השפיעה עליו בזמן התאונה. לאחר הערכת הנסיבות, בית המשפט ייחס למנוח 20% אשם. נגד המועצה האזורית עמק המעיינות הוגשה הודעת צד ג' בטענה לרשלנות בבדיקת המקום ומתן אפשרות למכון הכושר לפעול ללא רישיון. עם זאת, המועצה נמצאה לא אחראית, שכן גודלו של חדר הכושר פירושו שהוא אינו דורש רישיון, ובדיקות המועצה לא היו קשורות לתאונה. אמו ואחיו של המנוח, שהם יורשיו החוקיים, תבעו פיצויים. בית המשפט פסק להם 1,310,205 ₪ עבור אובדן חסכונות, 1,000,000 ₪ עבור כאב וסבל ו-15,000 ₪ עבור הוצאות קבורה. בוצע ניכוי של 20% בגין אשמתו התורמת של המנוח. בנוסף, האם קיבלה 50 אלף שקלים בגין אובדן שירותיו של בנה, שכן הוא העניק לה תמיכה יוצאת דופן בשל בעיותיה הנפשיות המורכבות. סך הפיצויים שנפסקו לתובעים עמד על 1,860,164 ₪, בצירוף הוצאות משפט וריבית. על פסק הדין, שאינו כולל פרטים מזהים של התובעים, ניתן לערער בתוך 60 יום בבית המשפט המחוזי מרכז.