ת"א 2108/09

תקציר

המבקשים והוריהם היו מעורבים בסכסוך רכושי עם המשיב. המבקשים פנו לבית המשפט בבקשה לחייב את המשיב להעביר להם זכויות בנכס, בהתאם להסכם שנחתם בשנת 1971. המשיב, מצדו, הגיש תביעה שכנגד בגין חוב כספי בגין עבודות שיפוץ בנכס שבוצעו בשנת 1996. המבקשים טענו כי יש לדחות את התביעה שכנגד משום שהוגשה לאחר 12 שנים, ותקופת ההתיישנות חלפה. עוד טענו כי המשיבה ויתרה על זכותה לתבוע בכך שלא דרשה תשלום קודם לכן, וכי התנהלותה מעידה על חוסר תום לב. המשיבה טענה כי תביעתה עודנה תקפה לפי סעיף 4 לחוק ההתיישנות, המאפשר קיזוז במקרים מסוימים. השופט הסכים עם פרשנותו של המשיב וקבע כי אין לדחות את התביעה שכנגד על הסף. השופטת ביססה החלטה זו על כך שהתביעה העיקרית והתביעה שכנגד חלקו את אותו נושא – הרכוש והחוב הנובע ממנו – ונבעו מאותן נסיבות, קרי ההסכם והאירועים שבאו בעקבותיו. כמו כן, נעתר השופט לבקשת המבקשים להאריך את המועד האחרון להגשת כתב הגנה לתביעה שכנגד ב-30 יום.