ה"פ 298/08

תקציר

המחלוקת היא על פרשנות הזכויות בחלקת קרקע בנחלת יהודה, ראשון לציון, שהייתה במקור בבעלות מספר גורמים, מהם רכשה משפחת גרייבר 1/3 מהזכויות בקרקע בשנת 1970. רכישה זו לוותה ברכישה שנייה בשנת 1979, בה מכרה משפחת גרייבר את זכויותיה למבקש, אריה ימיני. הקרקע המדוברת הייתה חלק מעיזבון גדול יותר בבעלות מינהל מקרקעי ישראל. בשנת 1993 שינתה תוכנית בניין עיר את ייעוד הקרקע מחקלאי למגורים, והקצתה לחלקה שמונה יחידות דיור. הבעלים המקוריים, שירשו את הקרקע מהבעלים הראשונים, הגיעו בשנת 2000 להסכם עם המינהל, שהעניק להם הטבות מסוימות, ובהן פטור מדמי היוון לחלק מהיחידות. היורשים וימיני חלוקים ביניהם באשר להיקף זכויותיו של ימיני בקרקע והאם הוא זכאי להטבות כלשהן מההסכם משנת 2000. על בית המשפט לקבוע את מהות הזכות המועברת לימיני ולהבהיר את אומד דעתם של הצדדים בהתאם להסכמים החוזיים. פסק הדין קובע כי זכותו של ימיני מוגבלת לחכירה והחזקה בחלקה ספציפית, כפי שעולה מהסקיצות וההסכמים, והוא אינו מחזיק בזכויות נוספות בעיזבון הגדול יותר. יתר על כן, ימיני אינו זכאי להטבות כלשהן מהסכם 2000, שכן הוא נבע מהסכם היסטורי שהוא לא היה צד לו ושלא התכוון לכלול אותו. זכויותיו, כפי שהוגדרו בפסק הדין, אינן הופכות אותו לבעלים של העיזבון או לבעל זכויות על פי ההסכם משנת 2000. פסק הדין מתייחס גם לחלוקת הקרקע על ידי רשויות התכנון וקובע כי היורשים לא היו מחויבים לשתף את ימיני בהחלטותיהם בנוגע לניצול ההטבות מההסכם. לבסוף, בית המשפט קובע כי מצבו הנוכחי של ימיני אינו גורם לו כל נזק וכי שני בעלי הדין מרוויחים כלכלית מההסדר החדש. כל צד אחראי להוצאותיו, ובקשתו של ימיני לסעד הצהרתי נדחית.