בשג"צ 3660/18

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בערעור על החלטת הרשם ג. לובינסקי-זיו לפטור מאגרת בית משפט למערערת, שביקשה להפחית מהאגרה הרגילה 800 ₪. בעוד שמצבו הכלכלי של המערער הוגדר כאמיתי, השופט קבע כי העתירה עצמה אינה מציגה עילה מספקת להתערבות בג"ץ. השופטת לקחה בחשבון גם את המספר הלא מבוטל של הליכים שננקטו על ידי המערערת בשנים האחרונות, והזהירה מפני ההשפעה הבזבזנית של טענות חוזרות ונשנות וחסרות בסיס כאלה על מערכת המשפט המתוחה ממילא. בהדגישו כי הגישה לצדק היא רחוב דו-סטרי, הדורש הן זכויות והן חובות, דחה השופט את הערעור. החלטה זו נועדה להבטיח זמן שיפוטי יקר לתיקים ראויים לשבח, ולהגן בעקיפין על זכויותיהם של בעלי דין אחרים הממתינים ליומם בבית המשפט. המערער חויב לשלם 250 ₪ לאוצר המדינה והוזהר כי ניסיונות נוספים להתדיין ידרשו הוכחת תשלום ועלולים שלא להתקבל. פסק דין זה מבקש לרסן הליכים שיפוטיים פוגעניים ולהבטיח הקצאה יעילה של משאבים שיפוטיים, שבסופו של דבר מקדמים את האינטרס הציבורי.