ה"ד 73513-02-26

תקציר

## ניתוח משפטי של החלטה בה"ד 73513-02-26 (בית המשפט העליון) החלטה זו, שניתנה על ידי כבוד נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, עוסקת בבקשה להעברת מקום דיון במסגרת שלושה הליכים המתנהלים בבית משפט השלום בירושלים. הלב של הסוגיה המשפטית נעוץ בטענות שהעלו הנתבעות, שידורי קשת ואחרות, בנוגע לצורך להעיד את נשיא בתי משפט השלום במחוז ירושלים, השופט ש' הרבסט, אשר הינו עד מטעם הנתבעות. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **עדות שופט והשפעתה על העברת דיון:** * **עקרון יסוד:** החלטה זו מדגישה עקרון משפטי מושרש לפיו, ככלל, **הצהרת בעל דין בדבר כוונה להעיד שופט המכהן במחוז בו נדון ההליך, אינה מקימה כשלעצמה עילה להעברת מקום דיון.** הנשיא עמית מבסס זאת על פסיקות קודמות (בש"פ 4371/24 מדינת ישראל נ' הראל), ומדגיש כי העדת שופט באשר לעניין שאינו נוגע לתפקידו השיפוטי כפופה לאמות מידה מחמירות. * **מניעת "ניווט" הליכים:** החלטה חשובה נוגעת למניעת שימוש לרעה בהליך. קביעה כי הגשת בקשה להעדת שופט מקימה עילה אוטומטית להעברת מקום הדיון, גם בטרם הוכרעה הבקשה, עלולה לאפשר לבעלי דין "לנתב כרצונם את ההליך לבית משפט אחר" (כפי שצוין בהקשר דומה בפסקה 3 לבש"א 3442/20 בן יששכר נ' מנצור). * **הבחנה בין העברת דיון לטענת פסלות:** הנשיא עמית מבהיר במפורש (פסקה 3) כי **טענות בעניין פסלות שופט אין מקומן בהליך העברת מקום דיון.** בהמשך (פסקה 6), הוא חוזר ומדגיש כי "הליך העברת מקום דיון אינו משמש דרך עקיפה להעלאת טענות פסלות". הדבר מצביע על ההבחנה העקרונית בין מנגנונים שונים לטיפול במצבים של חשש למשוא פנים. * **גמישות במקרים חריגים:** למרות העקרונות הנ"ל, החלטה זו אינה שוללת לחלוטין את האפשרות להעביר דיון במקרים מסוימים, גם כאשר קיימת בקשה להעיד שופט. הנשיא עמית מציין כי "במקרים מסוימים עשויה נסיבה זו להצדיק את העברת ההליך למחוז אחר, גם בשלב שבו טרם הוכרעה הבקשה להעדת שופט" (פסקה 6, בהפניה לה"ד 75122-11-25). 2. **ניתוח נסיבתי של הבקשה:** * **העדר טעם מובהק להעברה בשלב זה:** בעוד שהנשיא עמית מכיר בעובדה שהעד המתבקש הוא נשיא בתי משפט השלום במחוז (דבר שעשוי להוסיף מורכבות), הוא סבור כי בנסיבות הספציפיות של המקרה, **אין הצדקה להעברת הדיון בשלב זה.** * **שיקולים מרכזיים בהחלטה:** * **התפתחות הבקשה להעדת השופט:** התובע המקורי (בת"א 28649-09-22) ויתר על כוונתו להעיד את השופט הרבסט. * **סדר הגשת הבקשות:** בקשת הנתבעות להעיד את השופט הוגשה לאחר שהתובע ויתר על בקשתו. * **העלאת טענות פסלות במקביל:** הנתבעות העלו במקביל טענות של חשש למשוא פנים והחלפת מותב. * **הימנעות ממתן "פרס" לשימוש לרעה:** התחשבות בעובדה שהעברת דיון בשלב זה, על רקע התפתחות הדברים, עלולה להתפרש כמתן "פרס" לניסיון עקיף להעלאת טענות פסלות. 3. **מראית פני הצדק:** * **מורכבות מבחינת מראית פני הצדק:** הנשיא עמית מכיר בכך שהשתלשלות העניינים "עשויה לעורר מורכבות מבחינת מראית פני הצדק, בין אם יוחלט להעביר את מקום הדיון ובין אם לאו". הדבר מצביע על רגישותו של בית המשפט העליון לשמירה על תדמיתו הציבורית של ההליך השיפוטי, גם כאשר לא מוכחת פסלות בפועל. * **הפרדה בין הליכים:** החלטה זו מבחינה בין הליך העברת מקום דיון לבין הליכי פסלות שופט או עניינים מהותיים של התיק. **חידושים משפטיים:** ההחלטה אינה מציגה חידוש משפטי פורץ דרך במובן של שינוי דוקטרינה יסודית. אולם, היא מהווה **איזון חשוב ומדויק בין הצורך לאפשר לבעלי דין להביא ראיותיהם, לבין המניעה ממתן אפשרות לבעלי דין "לשחק" עם מערכת המשפט על ידי ניסיונות להעביר הליכים באופן מלאכותי או עקיף.** ההחלטה מחזקת את הגישה המצמצמת כלפי העברת מקום דיון, במיוחד כאשר מדובר בהליך שמתחילת ההתדיינות על העברת הדיון, גולש לטענות על פסלות שופט, תוך ניסיון להשתמש בהליך העברת הדיון כמנגנון עוקף. **סיכום:** הנשיא עמית דחה את הבקשה לעיון חוזר והורה על המשך ניהול ההליכים בבית משפט השלום בירושלים. הוא קבע כי, למרות הצורך להעיד את נשיא בתי משפט השלום במחוז, אין בכך, בנסיבות המקרה, כדי להצדיק העברת מקום הדיון. ההחלטה מדגישה את העקרון כי העדת שופט אינה מקימה כשלעצמה עילה להעברת דיון, וכי הליכי העברת דיון אינם משמשים כחלופה להעלאת טענות פסלות. ההחלטה מעידה על גישה פרגמטית, המתחשבת בהשתלשלות העניינים ובמניעת שימוש לרעה בהליכים משפטיים, תוך שמירה על מראית פני הצדק.