רע"ב 8548/09

תקציר

ניתוח משפטי: מקרה זה עוסק בסמכות שיקול הדעת של שירות בתי הסוהר (שב"ס) בכל הנוגע לחופשת אסירים, ובפרט הסירוב להעניק לעותר חופשה בת שישה חודשים. עקרונות הליבה המשפטיים והחידושים בהחלטה זו מעוגנים באיזון שבין שיקול הדעת המנהלי והפיקוח השיפוטי של בתי הסוהר, כמו גם זכויות האסירים ביחס למטרות ביטחון הציבור והשיקום. עיקרון 1: **אופי שיקול הדעת של חופשת כלא** ההחלטה מדגישה כי לאסירים אין זכות מוחלטת לעזוב; הטבות אלה ניתנות על פי שיקול דעתו הבלעדי של שב"ס. הדבר עולה בקנה אחד עם הפסיקה המקובלת (למשל, חטואל נ' שירות בתי הסוהר ועזרא נ' מדינת ישראל) המכירה בכך שחופשה היא פריבילגיה ולא זכות, ותלויה בשיקולים שונים של שיקול דעת. בתי המשפט כפופים למומחיות ולשיקול הדעת של רשויות הכלא, במיוחד כאשר הסטנדרטים המשפטיים למתן חופשה קשורים לקריטריונים התנהגותיים. עיקרון 2: **קריטריונים התנהגותיים ותקנות בית הסוהר** בית המשפט מדגיש כי תקנות בתי הסוהר ותקנות בתי הסוהר (במיוחד תקנה 19(א)) מתייחסות במפורש להתנהגות אסירים במהלך המאסר בעת בחינת בקשות לחופשה. ההחלטה לדחות את החופשה במקרה זה נשענת במידה רבה על הצהרותיו הלא עקביות של המבקש בנוגע למעורבות בסמים וסירובו לעבור בדיקות רפואיות שיכולות לאשש או להפיג את החשד. הסירוב לשתף פעולה מהווה גורם לגיטימי המצדיק את הסירוב, ומחזק את העיקרון לפיו התנהגות האסירים משפיעה על זכאותם לזכויות יתר. חידוש משפטי: **כיבוד שיפוטי במסגרות שיקול דעת** הפסיקה האחרונה מחזקת את הרעיון שבתי המשפט יקשרו את החלטות שיקול הדעת של רשויות בתי הסוהר אלא אם כן הן חורגות מגבולות הסביר או נגועות באי חוקיות או בחוסר סבירות. מקרה זה מיישר קו עם מגמה זו, ומאשר כי תפקידה של הרשות השופטת מוגבל להבטיח ששיקול הדעת של הרשות יופעל במסגרת המשפטית ומוצדק על ידי שיקולים רציונליים, בעיקר משמעת בתי סוהר וביטחון הציבור. עיקרון 3: **היעדר זכויות מוחלטות של אסירים לעזוב – התערבות שיפוטית מוגבלת** פסק הדין מדגיש כי היעדר סוגיה משפטית יוצאת דופן או דחופה מעבר לנסיבות האישיות פירושו שבקשות לחופשה מוכרעות בדרך כלל בתחום סמכותה של רשות בתי הסוהר. התערבות שיפוטית שמורה למצבים שבהם שיקול הדעת מופעל באופן לא רציונלי, שרירותי או בניגוד לחוק. החלטת בית המשפט משקפת דבקות בעיקרון שבקשות פרטניות לחיסיון כפופות למסגרת החקיקתית והרגולטורית הרחבה יותר המסדירה את ניהול בתי הסוהר. עיקרון 4: **הערכת התנהגותו ושיתוף הפעולה שלו** בית המשפט מדגיש כי עדותו המשתנה של המבקש וסירובו לעבור בדיקות רפואיות עומדים ביסוד סבירות הערכת השב"ס. העיקרון המשפטי כאן הוא ששיתוף פעולה של אסיר וגילוי אמת הם שיקולים רלוונטיים, במיוחד כאשר הם נוגעים לשיקולים ביטחוניים או להערכות בריאות, וכי שיקולים אלה נתונים לשיקול דעתן של רשויות הכלא. לסיכום, המקרה מדגים את החידוש המשפטי של הדגשת הריסון השיפוטי בהקשר של החלטות מנהליות בכלא, הכרה במומחיות הפנימית של רשויות הכלא, ותפקידן באיזון בין שיקום, משמעת וביטחון. ההחלטה מדגישה כי בעוד שאסירים שומרים על זכויות מסוימות, זכויות אלה מוגבלות על ידי הצורך של מערכת בתי הסוהר לשמור על הסדר והבטיחות, כאשר בתי המשפט בדרך כלל נכנעים לרשויות אלא אם כן ניכרים אי סדרים ברורים או חוסר רציונליות.