בג"צ 1730/96

תקציר

פסק הדין עוסק בשבע עתירות המערערות על החלטת מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית להרוס מבנים הקשורים למחבלים שביצעו פיגועים קטלניים בישראל. בית המשפט דחה את העתירות וקבע כי ההחלטות חוקיות ומידתיות. סמכות ההריסה לפי תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום) היא רחבה אך יש להפעילה בשיקול דעת. בית המשפט התווה שיקולים למפקד הצבאי, ובהם חומרת העבירות והפגיעה האפשרית בתושבים חפים מפשע. בית המשפט לא מצא כל פגם בראיות שהציג המשיב הקושרות את החשודים לביצוע התקיפות. הרוב גם אישר את עיתוי קבלת ההחלטות, למרות עיכובים של כחודשיים, ולא מצא שרירותיות או חוסר סבירות. עם זאת, השופטת דורנר חלקה על שתי עתירות, וטענה כי ההחלטות מותנות ומונעות מהתקפות אחרונות שאינן קשורות לעותרים. השופט חשין הדגיש את אופייה החריג של בחינת מעשי מלחמה ואת המגבלות שהיא מטילה על יכולתו של בית המשפט להחיל אמות מידה משפטיות יומיומיות. התקנות, שנועדו לעת מלחמה, מתירות הריסות נרחבות, אך בית המשפט הגביל את תחולתן כדי להבטיח צדק. פסקי הדין מדגישים את התכלית המרתיעה של צווי ההריסה ואת שיקול דעתו של המפקד הצבאי, תוך חתירה לאיזון בין הצורך בביטחון לבין עקרונות של צדק ומידתיות.