עת"מ 11831-09-19

תקציר

בעתירה נטען כי המשיב, שהתכוון לבנות בית על חלקת קרקע בבעלות משותפת עם העותרים, לא הודיע להם על כוונתו להגיש תכנית לאיחוד וחלוקה לוועדת התכנון המקומית. תכניתו של המשיב נועדה להקצות לו את חלקה המערבי של החלקה בלבד. עוד טענו העותרים כי הוועדה לא עדכנה אותם כראוי על התקדמות התוכנית ובכך פגעה בזכותם להתנגד. בית המשפט קיבל את העתירה. נמצא כי מחדלו של המשיב מהווה חוסר תום לב והטעיה, שכן הוא הסתיר ביודעין את התכנית ואת התקדמותה מהעותרים, ביודעו כי הדבר נוגד את האינטרסים שלהם. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי פעולות הוועדה לא נפלו פגם מהותי, אך התכנית נעדרה תכלית תכנונית תקפה, המשרתת אך ורק את האינטרסים הפרטיים של המשיב. בכך בוטלו אישור התכנית והיתר הבנייה, והעניין הוחזר לוועדה על מנת לאפשר לעותרים להגיש התנגדויות. עוד קבע בית המשפט כי על המשיב לשלם לעותרים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בצירוף אגרת העתירה וההוצאות הכרוכות בערבות בנקאית. החלטה זו התקבלה בהתחשב בחוסר תום הלב של המשיב, היעדר זכויות צד ג' וזכות ההתנגדות של העותרים, בעוד שהמשיב נשא באחריות לשיהוי בהגשת העתירה.