עע"מ 1193/20

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על זכויות בקרקע וגישה למתחם תיירותי הממוקם צפונית לקיבוץ כפר החורש. המערערים, המפעילים את המתחם, מצויים בסכסוך ארוך שנים עם הקיבוץ והרשויות המקומיות על כביש שתוכנן לגישה למתחם בתכנית ג/1908 שאושרה קודם לכן. הכביש מעולם לא נסלל, והתוכניות הבאות לא כללו אותו. המערערים טענו כי הכביש מעולם לא בוטל רשמית וכי ביטולו לא אושר. עוד טענו כי הסירוב לכלול את הכביש בתוכנית האחרונה אינו סביר ומקורו באפליית המגזר הערבי. מנגד, טענו הקיבוץ ומשיבים נוספים כי הכביש אכן בוטל בתכנית קודמת, מז/7, שאושרה בשנת 1988, וכי טענות המערערים אינן סבירות ומבוססות על טענות פגומות. בית המשפט הסכים עם המשיבים וקבע כי הכביש בוטל לפני עשרות שנים וכי טענות האפליה של המערערים אינן מבוססות. משכך, דחה בית המשפט את בקשת המערערים לסעד זמני, אשר ביקש למנוע היתרי בנייה וכל פעילות העלולה לעכב את סלילת הכביש. תחת זאת, חויבו המערערים לכסות את הוצאותיהם המשפטיות של המשיבים. החלטה זו מחזקת את זכותו של הקיבוץ לפתח את אדמתו ללא הפרעה ומכירה בתוקפם של הליכי התכנון שהתרחשו.