ת"ק 55641-10-20

תקציר

בית המשפט הכריע בשתי תביעות קטנות מאוחדות שהוגשו על ידי שני תובעים, אשר כל אחד מהם שילם לסוכנות הנסיעות הנתבעת עבור נסיעה שבוטלה מאוחר יותר. הנתבע טען כי לבית המשפט אין סמכות לדון בטענות, אך השופט דחה טענה זו מאחר והתביעות הקטנות אוחדו כדי לייעל את ההליך, וכל תביעה עומדת בפני עצמה. בשאלת היריבות קבע בית המשפט כי סוכנו של התובע – דרכו הזמינו שני התובעים את הנסיעה – דומה לשני התובעים ומקיים קשר ישיר עם הנתבעת. לפיכך, לנתבעת היו יחסים חוזיים עם שני התובעים, גם אם רק אחד מהם נרשם בטופס הרישום. לאחר מכן התייחסה השופטת לביטול הנסיעה בשל משבר הקורונה ולשאלת ההשבה. בית המשפט הכיר בכך שנסיבות בלתי צפויות אינן מאפשרות לקיים את ההתחייבות החוזית, ושני הצדדים השלימו עם הביטול. עם זאת, השופט הפעיל שיקול דעת בהוראת השבה חלקית, בהתחשב בכך שהחוזה בוטל ללא אשמה מצד מי מהצדדים. גם טענת התובעים כי ניסו לבטח את הנסיעה אך לא הצליחו נשקלה. מאחר שהנסיעה הוזמנה שנה לפני הדיון, והנתבע לא הביא ראיות לפעולות כלשהן שננקטו להשבת התשלומים ששולמו לצד שלישי, פסק השופט לטובת התובעים והורה לנתבעת לשלם לכל תובע 85% מהסכום ששילמו, בתוספת הוצאות משפט. ההחלטה התקבלה על סמך הנסיבות המיוחדות, תוך הכרה בכך שמשבר הקורונה השפיע באופן משמעותי על ענף התיירות, והנאשם לא אשם.