עס"ק 47189-12-16

תקציר

בערעור שהגישה אוניברסיטת תל אביב מערערת על פסיקת בית הדין האזורי לטובת איגוד הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטה בעניין מנגנון האוניברסיטה להפחתת הפנסיה התקציבית של חברי סגל ותיק המקבלים פנסיה גם ממקומות עבודה אחרים. בתחילה טענה האוניברסיטה כי יש לבטל את החלטתו העקרונית של בית הדין האזורי. עם זאת, בהמשך משכה האוניברסיטה תביעה זו והתמקדה בהיבט אופרטיבי משני הנוגע לסעד המבוקש – ובפרט, החלק המחייב את האוניברסיטה להשיב את מלוא סכום הגמלאות שהופחתו ממועד פרישתם של חברי הסגל שנפגעו. האוניברסיטה טענה כי תביעה זו כפופה לתקופת ההתיישנות. הארגון, לעומת זאת, טען כי האוניברסיטה לא טענה להתיישנות בהזדמנות הראשונה, ובהמשך זנחה טענה זו לחלוטין. לאחר בחינת חומר הראיות, הסכימו השופטים עם טענות הארגון. הם קבעו כי גם אם האוניברסיטה השתמשה במשתמע בחוק ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, היא נמנעה מלהעלות את הנושא בהודעת הערעור או בסיכומי הערעור שלה, ובכך זנחה טענה זו. עוד הדגישו השופטים כי יש לנהל את ההליכים בבית המשפט ביעילות ובתום לב, תוך דרישה לטענות מפורשות משני הצדדים. מאחר שהאוניברסיטה לא ביקשה רשות לטעון עילת התנגדות חדשה, נדחתה טענת ההתיישנות שלה, ופסק הדין של בית המשפט המחוזי התקבל.