ע"מ 2995-03-17

תקציר

פסק דין זה דן בשלושה ערעורים על שומות מס שערך פקיד השומה ירושלים על שלושה מערערים קשורים: עמרם, שפירא ואופק בע"מ. הסוגיה הראשונה נוגעת לעסקה מלאכותית של מכירת סימן מסחר מעמרם לחברת הורייזון בע"מ לצורך התחמקות ממס. בית המשפט מצדד בפקיד השומה, וקובע כי העסקה נעדרת סיבה מסחרית מהותית ולכן היא מלאכותית, ותומך בהתערבותו של נושא המשרה וסיווגה מחדש של העסקה לצורכי מס. הנושא השני נוגע לסיווג הכנסות המו"פ. המערערים טענו כי פקיד השומה שינה את חזותו במהלך הליכי הערעור, וביקש לסווג מחדש הכנסות אלה מעדיפות לרגילות, דבר שיהפוך אותן לחייבות במס גבוה יותר. בית המשפט פוסק לטובת המערערים, וקובע כי היה על נושא המשרה לבסס את הסיווג על שיעור הרווח הגבוה ביותר שנמצא בעסקאות בין צדדים שאינם קשורים, שהוא 40%, ולא על השיעור החציוני כאמור בשומה. הסוגיה השלישית נוגעת להוצאות הפחת הנתבעות על ידי המערערים בעקבות מכירת סימן המסחר. בית המשפט קובע כי מאחר שמכירת סימן המסחר נחשבת מלאכותית ויש להתעלם ממנה, הדיון בפחת מיותר. הנושא הרביעי והאחרון נוגע לקנסות גירעון שהטיל פקיד השומה. בית המשפט מבטל את הקנס בגין הכנסות המו"פ, שכן התנהלות המערערים נשקלת במקרה זה, וגישת נושא המשרה לא התקבלה במלואה. עם זאת, הקנס בגין מכירת סימן המסחר מתקיים, שכן הוא מהווה תכנון מס שלילי. ככלל, בקשות המערערים מתקבלות באופן חלקי, והם חויבו לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.