עת"מ 1985/07

תקציר

העותר, שבוי מלחמה שעבר עינויים קשים בעקבות נפילתו בשבי במלחמת יום הכיפורים, ביקש לקבל מהמשיב, משרד הביטחון, קצבת נכות נפשית רטרואקטיבית משנת 1981. העותר עבר הערכות רפואיות רבות והוכר בשל נכותו הנפשית בשנים 1974 ו-1998, ואת שירות המילואים שלו השתחרר בשנת 1982 עקב מצבו הנפשי. עם זאת, המשיב לא שילם לעותר הטבות כלשהן בדיעבד. העותר טען כי ההנחיות הפנימיות של המשיב ופסקי דין קודמים תומכים בתביעתו לתשלומים רטרואקטיביים. המשיב הפנה בינתיים להוראה 80.23, אשר התוותה את מועדי הזכאות לגמלה ולא אפשרה תשלומים רטרואקטיביים. בית המשפט הכיר בנסיבותיו החריגות של העותר ובהתנהלותו הבלתי סבירה של המשיב, והכיר בכך שמצבו הנפשי של העותר מנע ממנו להגיש תביעה קודם לכן. נקבע כי החלטת המשיב לדחות תשלומים רטרואקטיביים אינה ראויה. בית המשפט הורה למשיב לשלם לעותר את הגמלאות רטרואקטיבית עבור תקופה של שבע שנים שקדמו למועד הקובע, קרי מיום 28.10.90, בצירוף הוצאות, ריבית, הפרשי הצמדה ושכר טרחת עורך דין. פסק דין זה הדגיש את הצורך לאזן בין נסיבותיו החריגות של העותר לבין עקרונות דיני הסעד, ובסופו של דבר להגיע להכרעה הוגנת המבוססת על דיני התיישנות במשפט האזרחי.