בג"צ 177/50

תקציר

העותר, תובע שהורשע בעבירה פלילית ולאחר מכן הוסר מפנקס עורכי הדין, ביקש להחזיר את שמו בעקבות חנינה נשיאותית. המועצה המשפטית, שהמליצה על הדחתו, שקלה את בקשתו אך סירבה להיעתר לה. לאחר מכן פנה העותר לבג"ץ בבקשה למתן צו שיורה למועצה להשיב את שמו. עם זאת, בית המשפט קבע כי המועצה נעדרת סמכות להורות על החזרת שמו של אדם לפנקס עורכי הדין. נמצא כי פקודת עורכי הדין אינה מעניקה למועצה סמכות זו וכי תפקידה מוגבל להנפקת תעודות רישום ומחיקת שמות מהמרשם. כמו כן, בית הדין הסביר כי תפקידה של המועצה הוא משמעתי באופיו ונועד להגן על הציבור ולשמור על שמו הטוב של מקצוע עריכת הדין. מאחר שהמועצה לא הוסמכה להורות על רישום שם במרשם, לא יכול היה בית המשפט לחייבה לעשות כן. בנוסף, דן בית המשפט בטיבן של חנינות נשיאותיות ובהשפעתן על זכויות האזרח של אדם, והגיע למסקנה כי חנינה ללא תנאי מבטלת את כל התוצאות העונשיות של הרשעה, לרבות הוצאת העותר מפנקס עורכי הדין. עם זאת, מאחר שלמועצה השיפוטית לא הייתה סמכות להשיב את שמו של העותר, לא יכול היה בית המשפט להוציא הנחיה בעניין זה. תחת זאת, ביטל בית המשפט את הצו המותנה וקבע כי לעותר עומדת הזכות ששמו יוחזר לרשם.