ע"א 3602/97

תקציר

בתיק משפטי מורכב בו היו מעורבים ארבעה נישומים נכים, התייחס בית המשפט העליון לסוגיית החזרי המס ליחידים עם 100% נכות. הנישומים ביקשו לקבל החזרים בגין תשלומי מס עודפים, בטענה כי נכותם, שנקבעה להם בדיעבד על ידי ועדה רפואית, צריכה לזכות אותם בפטור מתשלומי מס הכנסה מלפני עשרות שנים. עם זאת, רשויות המס העניקו החזרים רק עבור שש השנים שקדמו לתביעותיהם, בהתאם לסעיף 160(א) לפקודת מס הכנסה, המגביל החזרי מס לתקופה של שש שנים מיום הגשת הדוח. בית המשפט בחן את הסתירה בין סעיף 160(א) לבין תקנות הנכות, ובפרט תקנה 13, המאפשרת לוועדה רפואית לקבוע אחוזי נכות רטרואקטיבית מבלי לפגוע בהכרח בזכאות להחזר מס. בית המשפט אישר את המגבלה בת שש השנים, תוך הדגשת חשיבות הוודאות בניהול כספי הציבור ויישור קו עם פרקטיקות גלובליות המטילות מגבלות זמן על תביעות להחזרי מס. היא דחתה את הטענה כי יש להאריך את תקופות תביעתם, שכן הנישומים היו מודעים מאז ומתמיד למוגבלותם, ואי הגשת תביעה לתיקון מוקדם לא נבעה מעובדות בלתי נראות. בית המשפט דחה גם תביעות לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, וציין כי הוראות פקודת מס הכנסה מכסות מקרה זה באופן ספציפי, ואינן מותירות מקום להשבה נוספת על פי עקרונות עשיית עושר כלליים. יתר על כן, טיעונים העוסקים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו נדחו כבלתי רלוונטיים. בסופו של דבר, בית המשפט צידד במדינה בשני ערעורים ובמשלמי המסים בשניים, אישר מחדש את המגבלה בת שש השנים והדגיש את הצורך לדבוק במסגרות משפטיות ופיסקליות מבוססות.