רע"א 11889/04

תקציר

בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שסירב לעכב את ביצוע צו הפינוי מבית משפט השלום בבאר שבע, נדחתה. המבקשים, שבבעלותם כארבעים דונם של קרקע מוסדרת בסמוך לערד, התמודדו עם תביעה לפינויים ואיסור כניסה לקרקע. בקשתם להתגונן מפני פינוי זה נדחתה ב-18 ביולי 2004, וב-6 באוגוסט 2004 הוצא צו פינוי. בהמשך עתרו וביקשו לעכב את הפינוי, בטענה שהם חיים ומתפרנסים מהקרקע כבר שלושים שנה וכי הפינוי יטיל עליהם נטל גדול יותר. הם טענו כי השקעותיהם הן במקרקעין ולא במטלטלין, וטענו כי יש להם "זכות רישיון" מהמשיב. עם זאת, הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי, לאחר שבחנו את הקביעות העובדתיות, מצאו כי לטענות המבקשים בדבר הבטחות משפטיות להישאר על אדמות מדינה אין משקל. למרות היסטוריה של אכלוס לא רשמי, בתי המשפט ציינו כי כל סמכות משתמעת פסקה ברגע שהממשל ביטל אותה. בשים לב ליכולתה של הממשלה להשיב קרקע לתנאים קודמים או לפצות אם הערעור הצליח, מאזן הנוחות לא נטה לטובת המבקשים. נוכח אופייה של הקרקע כרכוש המדינה ובהיעדר תביעות משפטיות מבוססות או סיכויי ערעור גבוהים, נדחתה הבקשה, תוך הדגשה כי האינטרס הציבורי וחוקיותו חייבים לגבור על שימוש בלתי מורשה לטווח ארוך.