ה"פ 70474-11-18

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה לתוספת שכר לנאמן של קרן נאמנות ציבורית. השכר הנוכחי נקבע על 3,000 שקל לחודש ואושר פה אחד על ידי הנהלת המבקש. הנאמן המדובר, מר לחמן, הוא "הרוח החיה" מאחורי הקרן, האחראי על כל פעילויותיה לרבות תיאומים, פגישות ומגעים שונים. כמו כן, נטען כי הוא מקדיש זמן רב ונושא בהוצאות בניהול ענייני הקרן. אין תקדים להעלאת השכר, שנותר ללא שינוי מאז 2003. החוק קובע כי בדרך כלל נאמנים אינם זכאים למשכורת אלא אם כן מדובר באחד מעיסוקיהם. לבית המשפט יש סמכות להמחות שכר, אך עליו לנמק זאת בהתאם להיקף תפקידיו של הנאמן. תשלומי העבר למר לחמן לא יוחזרו למרות היעדר אישור ראשוני של בית המשפט, לאור אישור הדירקטוריון פה אחד ותרומתו המשמעותית של מר לחמן לקרן, הכוללת הגדלה משמעותית של נכסי הקרן. הדיון נסוב סביב השאלה האם יש להצמיד את השכר להכנסות הקרן, כאשר המשיב מציע תקרה של 5%. השופט מציין כי מדובר בקריטריון אך לא בלעדי, וניתן להתחשב במדדים נוספים כמו הוצאות בפועל. יתרה מכך, השופטת מדגישה כי טיבן של הנחיות הוא שלעיתים יש לסטות מהן ולשקול שיקולים נוספים, במיוחד כאשר נדרשת עבודה רבה. במקרה של לחמן, השופט מקבל את העובדה שפעילות הקרן לא הייתה מתרחשת ללא מסירותו, ומסכים עם החלטת הנהלת המבקש לפצות אותו. עוד מציינת השופטת כי לחמן אינו מקבל כל תועלת כספית אחרת מתפקידו. לפיכך, השופט פוסק לטובת הבקשה ומאפשר את המשך התשלום של 3,000 שקל לחודש כפי שהוא סביר ולא הביא לצבירת הון לאורך השנים. ההחלטה מותנית בהמשך פעילותו של מר לחמן כנאמן, והשופטת מדגישה כי המשיב יכול לנהל כל העלאות עתידיות בערנות. פסק הדין של השופט מדגיש כי תפקידו של נאמן הוא מאמץ ציבורי ולא צריך להיות מקור הכנסה, אך במקרה זה החריג מוצדק.