ע"א 2587/12

תקציר

הערעור מבקש לערער על סיווגם של נכסים מסוימים כמקרקעין, שנמכרו במסגרת בית מלון. המערערת טוענת כי יש להבחין בין מקרקעין לבין מטלטלין, וכי יש למסות אחרת את המטלטלין הנמכרים. הנכס המטלטלין המדובר כולל מערכות מיזוג אוויר, מערכות חשמל ומעליות, יחד עם הוצאות התכנון והבנייה הנלוות. המערערת טוענת, כי יש לראות בהם מטלטלין, שכן ניתן לנתקם מן המקרקעין. עם זאת, פסק הדין דוחה טענה זו וקובע כי מבחן הסיווג צריך להתבסס על שילוב של גורמים, ובראשם כוונת הצדדים המעורבים. מבחן הכוונה נתמך במבחני עזר נוספים, ובהם המבחן הפיזי, המבחן הכלכלי, מבחן הזהות ומבחן השכל הישר. יחד, מבחנים אלה מגיעים למסקנה כי יש לראות בנכסים הנדונים חלק בלתי נפרד מהמקרקעין, ומשכך, אין לסווגם כמטלטלין. זאת ועוד, פסיקה קודמת תומכת במסקנה זו, והפסיקה בעניין רנה קולנוע קובעת קדימות של מבחן היבט רחב יותר על פני מבחן פיזי צר. השלכות טענת המערערת ישפיעו באופן משמעותי על שוק הנדל"ן ויאפשרו ניכויי מס מופרזים, ועל כן הערעור נדחה. השופט ח' מלצר מציע כי יש לתת לחוק מיסוי מקרקעין קדימות על פני חוק המקרקעין בהגדרת "מקרקעין", דבר התומך אף הוא בדחיית הערעור. השופטת ד' ברק-ארז מצטרפת לפסק הדין המקיף, תוך הדגשת מבחן הכוונה תוך הכרה ביישומם המעשי של מבחנים אחרים.