רע"א 8862/10

תקציר

בתביעת רשלנות רפואית, המבקשת מס' 1, שנותרה נכה לצמיתות לאחר שילדה את תאומה, יחד עם הוריה ועיזבון התאומה המנוחה (המבקשים), ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע לפסול חוות דעת מומחה משלימה. חוות הדעת, שהוגשה על ידי רופא מיילד וגניקולוג נוסף, נועדה לתמוך בתביעת המבקשות כנגד הרופא המטפל, קופת החולים, בית החולים ומשרד הבריאות (המשיבים). בעוד שהמבקשים טענו כי חוות הדעת רק חיזקה את טענותיהם הקיימות, בית המשפט המחוזי החריג אותה בשל אי סדרים פרוצדורליים, הרחבת היקף התיק ופוטנציאל לשיבוש יעילות הדיון. המבקשים ערערו על החלטה זו. שופט בית המשפט העליון נתן רשות ערעור וראה בעניין ערעור מלא. בית המשפט אישר אמנם את החלטתו הפורמלית של בית המשפט המחוזי בשל אי סדרים פרוצדורליים, אך קבע כי במקרה זה היה מקום לאפשר למבקשים לתקן את טעותם ולצרף את חוות הדעת הנוספת. זאת, במיוחד מאחר שחוות הדעת כללה עניינים מהותיים שלא נדונו בחוות הדעת הראשונית והיו חיוניים לטענות המבקשים. עם זאת, בית המשפט העליון הדגיש כי בית המשפט המחוזי יכול להתמודד עם השיהוי בהגשת חוות הדעת הנוספת באמצעות פסיקת הוצאות, ובכך להותיר את ההחלטה אם לקבל את חוות הדעת הנוספת לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. בסופו של דבר, הערעור הצליח לאפשר למבקשים לצרף את חוות הדעת הנוספת, אם כי ללא צו להוצאות.