ע"א 731/17

תקציר

בית המשפט בחן ערעורים בנוגע לבעלות על נכס ותוקף חוזי הקשור לפרויקט בנייה. המערערים טענו כי התחייבותם להעברות מקרקעין מסוימות נעשתה תחת לחץ כלכלי, וטענו כי ההסכמים כפו עליהם לקבל את ההיתרים הדרושים לפרויקט. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות ממשיות לכפייה, וציין כי המערערים לא חיפשו חלופות משפטיות או טענו למצוקה בהקדם, דבר המצביע על כך שההתחייבויות נעשו מרצון. בית המשפט דחה את הערעור בערעור אזרחי 731/17, ואישר את תוקפן של ההתחייבויות החתומות. בנוסף, קבע בית המשפט כי העירייה זכאית על פי דין לקבל בעלות על שטח ייעודי, כפי שנקבע בתכנית התכנון. מסקנה זו התבססה על פרשנויות של דיני התכנון והבנייה הרלוונטיים, המאפשרים רכישת קרקע באמצעות הפקעה או תכניות איחוד וחלוקה מחדש. ערעורם של המערערים לאחר מכן בעניין פירוט דמי השימוש במקרקעין התקבל בחלקו; למשיבים נפסק סך של 901,600 ₪ בגין שימוש בלתי מורשה של המערערים בשטח ייעודי, שחושב ממועד ההעברה המוסכם. מנגד, תביעות בדבר אגרות שלא שולמו בגין שימוש במקום חניה נדחו בשל היעדר ראיות לחובות העברה קודמות. ככלל, תמך בית המשפט בסמכותה של העירייה לרכוש מקרקעין בדרך של איחוד וחלוקה מחדש, וקבע כי המסגרות החוקיות יושמו כראוי והמערערים לא הוכיחו כפייה או כפייה.