בש"פ 6513/20

תקציר

בקשת רשות הערעור נדחתה מבלי להזדקק לתגובת המשיב. הכלל המבוסס, שהודגש במיוחד בפרשת מחסין, מצביע על כך שניסיון שלישי לבקשת רשות ערעור נבחן על פי אמת מידה מחמירה, גם בעניינים פליליים. במצב דברים זה, המבקש לא הוכיח נושא בעל חשיבות מהותית מעבר לעניין אישי, ולא היו נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות. העובדה שהחלטת ערכאת ערעור נמוכה יותר הייתה שונה מזו של הערכאה הפרוצדורלית הראשונית לא הספיקה כדי להצדיק מתן רשות ערעור. יתר על כן, גם לגופו של עניין לא היה כדי לתמוך בהתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי. באופן מסורתי, הערכת שילובו של נאשם בתוכנית גמילה מתבצעת בגזר הדין ולא במעצר, אלא אם כן מתקיימים תנאים חריגים לפי פסק דין סוויסה. המבקש לא עמד בשום תנאי: אי תחילת שיקום לפני ביצוע העבירה, סיכויי הצלחה נמוכים בגמילה עקב תסקיר מבחן שלילי, ניסיונות כושלים בעבר והיסטוריה פלילית קודמת המדגישה מסוכנות מתמשכת. בית המשפט המחוזי פקפק, ובצדק, ביכולתה של קהילה טיפולית לנהל את מסוכנות המבקש. עברו הפלילי העשיר של המבקש, הכולל כ-25 הרשעות ו-20 שנות מאסר בעבירות שונות, הבדיל מקרה זה באופן בולט ממקרה בידגלין, בו אפשרו נסיבות ייחודיות לשקול שיקולי שיקום. המלצות שירות המבחן, אף שהיו חלק ממסגרת הדיון, לא חייבו את אישור בית המשפט. למרות שיקול דעתו הראשוני של בית משפט השלום, בית המשפט המחוזי שקל מחדש כראוי את מאזן התיקים, בהשפעת חומרתן והישנותן של העבירות. בנוסף, סיכוני מגפת הקורונה לא השפיעו באופן מהותי על ההחלטה על המעצר, שכן המשבר הבריאותי, אף שהיה משמעותי, לא היה בלעדי בהכרעה בענייני מעצר. לפיכך, המבקש נותר במעצר עד לסיום ההליכים, כאשר ההחלטה נרשמה רשמית ביום 1.10.2020.