סע"ש 11054-11-19

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגישה עובדת לשעבר, התובעת, נגד מעסיקה לשעבר ובעליו, הנתבעים, לתשלום זכויות תעסוקתיות שונות בעקבות סיום עבודתה. התובע עבד בחברה הנתבעת כמעצב ומוכר מטבחים למעלה מ-13 שנים. החברה הייתה בבעלות משפחתית. התובעת נשואה לאחד מאחיהם של הבעלים הנוכחיים של החברה. היחסים בין האחים לבעלים התדרדרו עם הזמן, מה שהוביל בסופו של דבר לעזיבת האחים את החברה. עבודתה של התובעת הופסקה בשנת 2018 לאחר שהייתה בחופשת מחלה במשך שנתיים עקב מחלת הסרטן. התובעת טענה כי לא ניתנה לה הודעה נאותה על תנאי עבודתה בתחילת העסקתה, ולכן על הנתבע לפצות אותה ולשאת בנטל ההוכחה. בית המשפט הסכים כי הנתבעת לא מסרה לתובע את ההודעה הנדרשת וכי התביעה אינה חוסה תחת חוק ההתיישנות. עם זאת, בית המשפט הטיל את נטל ההוכחה על הנתבע, כנדרש בחוק, אך לא פסק כל פיצוי לתובע משום שהנתבע עמד בנטל זה. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נגעה לשכרה של התובעת ולנסיבות סיום העסקתה. התובעת טענה כי שכרה חודשי קבוע עומד על 17,000 ₪ (נטו), ואילו הנתבעים טענו כי שכרה מורכב משכר יסוד, הוצאות אחזקת רכב ועמלות על בסיס ביצועי מכירות. בית המשפט מצא את גרסת הנתבעים אמינה יותר ודחה את טענת התובע. משכך, נדחו גם תביעותיה הנגזרות של התובעת בגין הפרשי שכר, הפרשי דמי מחלה ותשלומים אחרים הקשורים לשכר. בית הדין בחן את הנסיבות שהובילו לפיטורי התובעת ומצא כי הנתבעים ניהלו הליך שימוע כדין והיו להם סיבות לגיטימיות לסיים את העסקתה של התובעת. ההחלטה התבססה על שבר ביחסי האמון שנבע מהתנהגותו המזלזלת של התובע כלפי הנתבעים. בית המשפט ציין כי גרסת התובע לאירועים הייתה חסרת אמינות ולא ביססה כל פסול מצד הנתבעים. התובע תבע גם הפרשות לפנסיה, תשלומי פדיון חופשה ופיצויים בגין הפרת חוק הגנת השכר. בית המשפט דחה את מרבית הטענות הללו, וקבע כי התובעת לא הציגה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה. עם זאת, בית המשפט פסק לתובע 7,038 ₪ עבור דמי הבראה ו-1,472.25 ₪ עבור פדיון חופשה, שכן תביעות אלה התקבלו באופן חלקי. בנוסף, התייחס בית המשפט לתביעת הנתבעת לקיזוז כנגד התשלומים המגיעים לתובע. בית המשפט דחה את מרבית תביעות הקיזוז של הנתבעת, אך התיר ניכוי של 40,000 ₪, שבית המשפט ראה בו הלוואה אישית מהנתבעים לתובעת בעת מחלתה. לבסוף, בית המשפט לא מצא אחריות אישית מצד הנתבעים הבודדים ודחה את הטענות נגדם. לאור ההצלחה המוגבלת של טענות התובעת, הורה לה בית המשפט לשלם לנתבעים הוצאות בסך של 25,000 ₪. לתובעת ניתנה הזכות לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום.