בג"צ 9293/01

תקציר

חברי הכנסת הגישו עתירה בבקשה להתיר מעבר דרך מעבר ארז לאזורים שבשליטת הרשות הפלסטינית ברצועת עזה. לטענתם, חסינותם הפרלמנטרית וזכויות היסוד שלהם, לרבות חופש התנועה וחופש הביטוי, נפגעו בשל סירובם של המשיבים להעניק להם גישה. המשיבים, המייצגים את הרשויות בישראל, נימקו את החלטתם בנימוקים ביטחוניים בחשש לביטחונם האישי של העותרים ולפגיעה האפשרית בביטחון המדינה אם תיגרם להם. בית המשפט העליון, בפסק דין שניתן על ידי הנשיא ברק, אישר את עמדת המשיבים. בית המשפט הכיר בתוקפם של שיקולי הביטחון ובמידתיות מעשיהם של המשיבים, והכיר בכך שלמפקד כוחות צה"ל באזור שיקול דעת להגביל את הגישה לשטחים צבאיים סגורים מטעמי ביטחון וסדר ציבורי. בית המשפט מצא כי המשיבים איזנו כראוי בין הסיכונים הביטחוניים לבין זכויותיהם והאינטרסים של העותרים, במיוחד נוכח זמניותה של ההגבלה. הודגש כי השטחים אליהם ביקשו העותרים להיכנס נמצאים בשליטת הרשות הפלסטינית ומחוץ לתחום השיפוט של החוק הישראלי, ובכך מגבילים את תחולת החסינות הפרלמנטרית ואת הזכות לתנועה חופשית. יתר על כן, נחה דעתו של בית המשפט כי המשיבים ניסו למצוא פתרון שיאפשר לעותרים להיפגש עם נציגי הרשות במקום בטוח, אך העותרים סירבו להצעות אלה. פסק הדין הדגיש גם את המצב הביטחוני הנפיץ, הכולל אירועי לחימה רבים באזור, אשר חיזקו את אמינות חששם של המשיבים לביטחונם של העותרים. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת המשיבים התבססה על טעמים מהותיים ואינה מצדיקה התערבות שיפוטית. לפיכך, העתירה נדחתה. השופטת ביניש והשופטת מ' נאור הסכימו עם פסק הדין.