תע"א 3633/09

תקציר

התובעת, שסבלה מלקות דיבור זמנית, תבעה את מס הכנסה על כך שלא דחתה או ויתרה על שומה בעל פה כמקום לינה לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. בית המשפט דחה את הטענה. תחילה קבע בית המשפט כי התובע אכן זכאי להיות אדם עם מוגבלות על פי החוק, אך היקף הזכות למגורים תלוי במשך הנכות. בהתחשב באופי הזמני של נכותה של התובעת – המוגבלת ל-6-8 שבועות – קבע בית הדין כי התובע יכול היה להיכנס להליך הגשת מועמדות לעבודה לפני או אחרי תקופה זו. לאחר מכן בחן בית המשפט האם ההתאמות שביקש התובע היו סבירות. נמצא כי דחיית שלב מרכז ההערכה לכל המועמדים תטיל נטל כבד מדי על המעסיק, מה גם שמוגבלותו של התובע הייתה זמנית בלבד. ויתור מוחלט על הבמה ייצור אי שוויון בין המועמדים ויפגע משמעותית ביכולתו של הנתבע להעריך את התאמתו של התובע לתפקיד, דבר הדורש מיומנויות בעל פה. תחת זאת, קבע בית המשפט כי הצעתה של הנתבעת לאפשר לתובע להשתתף במרכז ההערכה תוך התאמת מוגבלותו, או להצטרף לשלב מאוחר יותר של תהליך ההערכה, מהווה התאמות סבירות. עוד ציין בית המשפט כי מרכז ההערכה איכלס בעבר בהצלחה לקויות אחרות. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי מעשיו של הנתבע היו כדין ודחה את התביעה, מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים, והעתק מפסק הדין החתום הופץ להם באופן אלקטרוני.