עת"מ 71241-11-20

תקציר

העתירה, שביקשה לערער על החרגת חלקת המקרקעין של העותרת מאזור מגורים ייעודי בתכנית כוללנית, נדחתה על ידי בית המשפט. השופט קבע כי בית המשפט אינו מתערב בהחלטות תכנוניות מקצועיות, במיוחד כאשר הן סבירות ומתקבלות לאחר הליך תכנוני יסודי. העותרים לא הוכיחו כי התכנית נעדרת היגיון תכנוני או כי היא נשענת על שיקולים זרים. השופט הדגיש כי שרטוט גבולות שטחים המיועדים לכך הוא החלטה תכנונית, ובית המשפט אינו יכול להחליף את שיקול דעתו בשיקול הדעת של רשויות התכנון. זאת ועוד, טענות העותרים ביחס לתמ"א, לשלבי התכנון המקדמי ולהליך שיתוף הציבור לא נתמכו בראיות מספיקות. השופטת אמנם הכירה בקשיים הניצבים בפני העותרים, שאינם יכולים לבנות על אדמתם, אך ציינה כי בית המשפט אינו יכול להיעתר לסעד המבוקש בשל היעדר נתונים מוחלטים. השופט גם סירב לתת כל החלטה מוקדמת לגבי בקשות עתידיות פוטנציאליות לשינוי ייעוד ספציפי והדגיש כי בקשות כאלה צריכות להישקל על ידי הוועדות הרלוונטיות לגופן. לבסוף, בחרה השופטת שלא לפסוק הוצאות למי מהמשיבים, בהתחשב בעמדותיהם ובנסיבות המקרה.