עת"מ 2453/04

תקציר

העותר, בעליה של חלקת אדמה משנת 1972, ביקש לבטל את הפקעת חלק מאדמתו על ידי המועצה המקומית. לחילופין, ביקש מבית המשפט להורות למועצה להפקיע את החלקה כולה, לרבות בניין המגורים שעליה, ולשלם לו פיצויים. העותר טען כי מטרת ההפקעה השתנתה באופן מהותי ובלתי חוקי, כי החלק המופקע לא נוצל ולכן בטל, וכי סלילת הכביש כאשר חלק מביתו נמצא על תוואיו אינה סבירה. עוד טען כי חל שיהוי מופרז בביצוע ההפקעה וכי המועצה פעלה בחוסר תום לב. המשיבים טענו כי לעותר אין עילת תביעה משום שאינו הבעלים הרשום של הקרקע, כי בנה את ביתו שלא כדין, וכי יש לדחות את עתירתו בשל חוסר תום לב. בית המשפט קבע כי העותר הוא הבעלים החוקי של הקרקע ועומדת לו זכות התביעה. למרות שהבית נבנה באופן בלתי חוקי בחלקו על תוואי הכביש, בית המשפט מצא כי המשיבים ויתרו על זכותם להתנגד בכך שלא ביקשו להרוס אותו. בית המשפט דחה את טענת המשיבים כי יש לדחות את העתירה בשל חוסר תום לב של העותר, וקבע כי לא פעל באופן בלתי סביר בהגשת התביעה. בית המשפט דחה גם את הטענה כי חל שיהוי מופרז בהגשת התביעה על ידי העותר וכי מטרת ההפקעה השתנתה. עם זאת, בית המשפט מצא כי המשיבים פעלו בתום לב בבקשתם לצמצם את שטח ההפקעה כדי שלא לפגוע בביתו של העותר. בית המשפט הורה למשיבים לתקן את תשריט ההפקעה כך שישקף את כוונתם האמיתית ולפצות את העותר על החלק המשולש של אדמתו שלא ניתן היה לנצלו. בית המשפט מינה מומחה למתן חוות דעת בשאלה האם ההפקעה המוגבלת פגעה ביכולתו של העותר לבנות בית נוסף על חלקתו וקבע כי סוגיית הפיצוי בגין יתרת מקרקעי העותר תישקל לאחר קבלת חוות דעת המומחה. טענת העותרת לביטול ההפקעה נדחתה, למעט התביעה לפי סעיף 190 לחוק התכנון והבניה, שתידון לאחר הגשת דו"ח המומחה. כל צד חויב לשאת בשלב זה בשליש משכרו של המומחה.