סע"ש 50892-04-19

תקציר

פסק דין זה עוסק בעתירה של אזרח ניגרי, התובע, המועסק בישראל, אשר תבע שני נתבעים בגין עבודה בשעות נוספות ללא תשלום וזכויות סוציאליות שונות. התובעת עבדה אצל הנתבעת 1 בין השנים 2012-2013 ולאחר מכן הועסקה על-ידי הנתבעת 2 בין השנים 2014-2017. התובע טען כי הנתבעים לא נתנו לו חוזה עבודה, לא שילמו לו שכר שעות נוספות ולא סיפקו לו תנאים סוציאליים שונים, לרבות דמי חגים, דמי הבראה והפרשות לפנסיה. תחילה התייחסו השופטים לסוגיית תחולתם של צווי הארכה, שיקבעו את זכאותו של התובע להטבות מסוימות. הם קבעו כי הצווים אינם חלים על עסקי הנתבעים וכי התובע לא הביא ראיות מספיקות כדי להוכיח אחרת. לפיכך, זכאותו של התובע תיבחן תחת צווי הארכה כלליים. לאחר מכן שקלו השופטים את טענות ההתיישנות והשיהוי בהגשת התביעה נגד נתבע 1, אך לא מצאו אותן משכנעות, אלא במסגרת התביעה לנזק ראייתי. בית הדין קבע כי תביעת התובעת בגין אי מסירת הודעה מוקדמת על תנאי העסקה אינה ראויה, שכן התובעת הודתה בקבלת חוזי עבודה משני הנתבעים. באשר לשכרו של התובע, דחו השופטים את טענת התובעת כי הרישומים בתלושי השכר היו פיקטיביים, ומצאו בהם שיקוף מדויק של השכר וההטבות ששולמו. השופטים בחנו גם את תביעת התובע לגמול שעות נוספות וקבעו כי הנתבעים הוכיחו את היקף השעות הנוספות של התובע וכי הם גימלו אותו כדין בגין עבודה זו. בית המשפט קיבל חלקית את תביעת התובעת לדמי חגים. הם קבעו כי התובע זכאי לתשלום עבור ימי חג משני הנתבעים, אך הפחיתו את מספר הימים עבורם יוכל לתבוע תשלום, בהתבסס על ראיות הנתבעים. כן פסקו השופטים לטובת התובע בתביעתו לפדיון חופשה שנתית, והורו לנתבעת 2 לשלם לו בגין ימי חופשה שלא נוצלו. בית הדין הורה לנתבעת 1 לשלם לתובעת דמי הבראה עבור תקופת העבודה הראשונה, שכן הנתבעת לא הביאה ראיות לתשלום. נאשם 2 חויב לשלם עבור ימי הבראה נוספים. שני הנתבעים חויבו לפצות את התובע על כך שלא העביר את הפרשותיו לקרן פנסיה, כאשר הנתבע 2 שילם סכום גבוה יותר, שכן התובע הועסק אצלם תקופה ארוכה יותר. עוד קבעו השופטים כי הנתבעת 2 ניכתה כספים משכרה של התובעת באופן מופרז עבור ביטוח בריאות והורו על שיפוי. עם זאת, תביעת התובע לפיצויי פיטורים נדחתה, שכן השופטים מצאו כי התובע לא הוכיח כי התפטרותו נבעה מנסיבות שאינן בשליטתו, כגון ביטול אשרתו. לבסוף, התייחסו השופטים לטענות הנתבעים לקיזוז בשל אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות ותשלום יתר של שעות נוספות וימי חופשה. הם דחו טענות אלה, שכן הנתבעים לא קיזזו סכומים אלה משכרו של התובע וויתרו על זכותם לדרוש תשלום בעת ההתפטרות. השופטים הורו לנתבע 1 לשלם לתובע סכומים שונים, לרבות דמי חגים, דמי הבראה ופיצוי בגין אי מתן הטבות, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. הנתבעת 2 חויבה לשלם סכומים דומים, לרבות החזר בגין ניכויי ביטוח בריאות מופרזים ופיצוי בגין אי מתן פיצויי פיטורים. כמו כן חויבו שני הנתבעים בתשלום שכר טרחת עורך דינו של התובע.