ת"צ 30424-03-19

תקציר

המבקשת הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבים, בטענה כי האחרונים לא ביצעו התאמות נגישות נדרשות בסניפי בתי הקפה שלהם כנדרש בחוק. עם זאת, ביקשו המבקשים למשוך את הבקשה, שכן המשיבים עשו צעדים והשקעות ניכרים ליישום התאמות הנגישות הנדרשות, והפכו את הבקשה למיושנת. בית המשפט קיבל את בקשת ההסתלקות, תוך הכרה בכך שהיא מבטלת את הצורך בהליכים נוספים, חוסכת עלויות ומפחיתה את הנטל השיפוטי. יצוין, כי המשיבים הסכימו לפצות את המבקש ונציגיו בסכום כולל של 15,000 ₪, כולל מע"מ, בגין מאמציהם. בית המשפט דן במסגרת המשפטית של בקשות ההסתלקות, תוך הדגשת הצורך בפיקוח שיפוטי למניעת הפרות. היא שקלה את סיכויי ההצלחה של בקשת האישור והודתה כי פעולות המשיבים התייחסו לסוגיות הנגישות. משכך, אישר בית המשפט את בקשת ההסתלקות, ומצא בה פתרון הוגן והולם. בהתייחסו לסוגיית הפיצויים, הכיר בית המשפט בדעות החלוקות בפסיקה בנוגע למשיכות מתוגמלות. זאת בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בפרשת סונול, שקבעה כי משיכות פיצויים צריכות להיות החריג ולא הנורמה. בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו לפסוק שכר טרחה ושכר טרחה, בהתחשב בעילת התביעה לכאורה של הבקשה, לטובת הציבור, במאמצי המבקש ובאי כוחו ובחיסכון במשאבים שיפוטיים. נוכח התיקונים המהותיים שביצעו המשיבים והשלב המוקדם של הבקשה, אישר בית המשפט את הפיצוי המומלץ. בכל הנוגע להחלפת ההסתלקות ופרסומה, בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו לוותר על החלפת המבקש או להורות על פרסום, שכן הבקשה הוגשה בהליך מקדים והסתלקותה לא פגעה באף אחד מהצדדים. לבסוף, אישר בית המשפט את הסתלקותם של המבקשים, דחה את תביעתם האישית והורה למשיבים לשלם את הפיצוי המוסכם. פסק הדין היה אמור להיות מועתק למנהל בתי המשפט לעדכון פנקס התובענות הייצוגיות, והתיק נסגר.