ת"א 25387-11-15

תקציר

השופט מוצא כי גרסתו של התובע לגבי הנסיבות שהובילו לירי אינה אמינה, וסותרת את צילומי מצלמות האבטחה. התובע טען כי נכח במקום בתמימותו, אך בסרטון ניתן לראות אותו מתנהג באופן חשוד ורץ לכיוון הרחוב. השופט מקבל את גרסת ההגנה לאירועים, ומוצא אותה אמינה. על פי גרסה זו, התובע נמלט ממבנה מוקף כוחות ביטחון שניסו לעצור חשוד ברצח. הכוחות הודיעו על נוכחותם, והתובע התעלם מקריאותיהם לעצור ומיריות אזהרה, מה שהוביל אותם לירות ברגליו כדי למנוע את בריחתו. השופט מציין כי הכוחות פעלו בהתאם להוראות מעצר חשוד והפעילו שיקול דעת סביר, בהתחשב בהקשר של המבצע. טענת התובע, אפוא, אינה יכולה להצליח לגופה. יתר על כן, גם אם החלטת הכוח לירות הייתה שגויה, היא לא הייתה חריגה, וזהו הסף להטלת אחריות. השופט דוחה את התביעה, מבלי להידרש להכריע בטענת המדינה לחסינות לפי סעיף 5(א) לחוק הנזיקין האזרחי. לבסוף, השופט מורה להחזיר לו את פיקדונו של התובע בגין הוצאות המדינה, ואינו פוסק הוצאות נוספות למי מהצדדים.