ע"פ 551/80

תקציר

גזר הדין עוסק בערעור על הרשעה בהדחה באיומים. המערער, מנחם ביטון, הורשע בכך שגרם לאדם, באמצעות איומים, לחזור בו מהודעה שמסר במשטרה שהפליל את המערער בעבירת שוחד במהלך הבחירות המוניציפליות. הערעור נסוב סביב פרשנותו של סעיף 246(ב) לחוק העונשין, שעניינו הדחה בעדות. בית המשפט העליון קבע כי הוראות סעיף 246 יכולות להתייחס לביטול הודעה שנמסרה במשטרה, ובלבד שהדבר נעשה במסגרת הליך שיפוטי. זאת ועוד, בית המשפט הבהיר כי המונח "עדות" בסעיף 246 מתייחס לדברים שנאמרו בבית המשפט או מחוץ לכותלי בית המשפט, כגון הודעות במשטרה. עוד נקבע כי עבירת ההדחה מבוצעת בין אם האדם שהודח במשפט חזר בו ובין אם נעשה ניסיון שלא צלח. בנוסף, קבע בית המשפט כי ההגנה של פעולה "לגילוי האמת או למניעת שקר" אינה עומדת לנאשם לפי סעיף 246(ב) כאשר הליך ההדחה נעשה באמצעים פסולים, ונטל ההוכחה להגנה זו מוטל על הנאשם. באשר למקרה הספציפי, מצא בית המשפט כי מעשיו של המערער היוו הדחה באמצעות איומים והפחדה. לפיכך, הערעור על ההרשעה התקבל, אך ההרשעה לפי סעיף 246(ב) הוחלפה בהרשעה לפי סעיף 245(ב). עוד קבע בית המשפט כי העונש שהוטל על המערער – שנתיים מאסר בפועל, ושישה חודשים לריצוי העונש – ראוי ודחה את הערעור נגדו. ההחלטה נועדה לחזק את חומרת העבירות הפוגעות במערכת המשפט.