עע"מ 1136/20

תקציר

במקרה דנן, בחן בית המשפט האם נגרם למערערים שיהוי בלתי סביר בהגשמת מטרת ההפקעה, המצדיק את ביטולה. סוגיית הליבה נוגעת להפקעת קרקע המיועדת לבניית מקווה. בית המשפט העריך את התקדמותם של המערערים בהשגת ההיתרים הנדרשים, וציין כי מדובר במקרה גבולי שבו מאמצי העבר לא היו מיטביים אך המימוש הנוכחי נראה קרוב. המסגרת הנורמטיבית מאפשרת ביטול הפקעה אם הרשות הציבורית מגלה שיהוי משמעותי, המעיד על נטישת המטרה. עם זאת, המערערים התקדמו בתכנון והתחייבו ללוח זמנים קונקרטי, שהשפיע על החלטת בית המשפט שלא לבטל את ההפקעה עבור חלק המקווה. למרות עיכובים ניכרים, בעיקר במימוש מטרות ציבוריות אחרות ליתרת הקרקע המופקעת, הדגיש בית המשפט כי הפעולות הנוכחיות מוכיחות כי מטרת המקווה לא נזנחה. מאמציהם האחרונים של המערערים כללו התחייבויות כספיות, תוך ביטול ההסתמכות על תקציבים חיצוניים לא ברורים. בית המשפט שקל את האינטרס הציבורי אל מול נזקיהם הנפשיים והכלכליים של המשיבים והגיע למסקנה כי האינטרס הציבורי במקווה גובר על טענות התובעים. עם זאת, לגבי יתר הקרקעות, בהן לא קיימות תכניות ציבוריות קונקרטיות, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט קמא לבטל את ההפקעה. לפיכך, הערעור התקבל בחלקו, והתיר הפקעה של שטח המקווה תוך שמירה על הביטול ליתר. כל צד הונחה לשאת בהוצאות המשפטיות שלו, המשקפות את התוצאה המעורבת.