עת"מ 3415-05-10

תקציר

העותר, אזרח קולומביאני, ביקש מקלט בישראל על פי אמנת הפליטים בטענה כי נרדף בשל קרבתו לאמו ששיתפה פעולה עם משטרת ישראל בחשיפת כנופיית פשע ישראלית-קולומביאנית המעורבת בזיוף מסמכים לבקשות מקלט. משרד הפנים דחה פעמיים את בקשתו, לכאורה מבלי לעיין בחוות דעת ובהמלצות משפטיות, מה שהוביל להחלטות שרירותיות שהתקבלו משיקולים זרים. יתר על כן, הוועדה המייעצת, הבוחנת בקשות מקלט, פעלה ללא יו"ר, דבר המהווה פגם חמור בתהליך קבלת ההחלטות. בית המשפט מצא פגמים אלה מצדיקים את התערבותו. לגופו של עניין, העותר סיפק ראיות מספיקות לאיומים ותקיפות בעקבות מעורבותה של אמו בהפללת הכנופיה, ובכך ביסס חשש מבוסס היטב מפני רדיפה. השתייכותו למשפחת אמו, שבגללה נרדף, מהווה השתייכות לקבוצה חברתית מסוימת, אחת הסיבות לרדיפה המוכרות באמנה. בנוסף, העותר לא יכול היה לקבל הגנה אפקטיבית מהמדינה הקולומביאנית, שכן הוא פנה לרשויות אך לא קיבל כל תוכנית הגנה. לפיכך, הוא היה רשאי לברוח מהארץ. בית המשפט הגיע למסקנה כי העותר עמד בכל התנאים על פי האמנה להכרה כפליט והורה על מתן בקשת המקלט שלו, יחד עם האשרה והעלויות הנלוות.