ר"ע 714/85

תקציר

המדינה הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע להקל בעונש שנגזר על נהג אוטובוס שהורשע במהירות מופרזת. בית משפט השלום גזר על הנהג קנס, שמונה חודשי פסילה מנהיגה ושישה חודשי פסילה בפועל, בהתחשב בהרשעותיו הקודמות בעבירות תנועה. עם זאת, בית המשפט המחוזי הפחית את תקופת הפסילה בפועל לשלושה חודשים, במצטבר עם חודשיים מאסר על תנאי, ובסך הכל חמישה חודשי פסילה. המדינה טענה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מהווה התערבות בלתי מוצדקת בהחלטת בית משפט השלום ויש לראות בה חריגה מאמות המידה של התערבות בערעור. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי על ערכאת ערעור לנהוג באיפוק ובסלקטיביות בהתערבותה בפסקי דין של ערכאה ראשונה בנוגע לגזר הדין. עוד הדגישו כי עונש המינימום הנזכר בפקודת התעבורה אינו מוחלט וניתן לחרוג ממנו בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה. במקרה זה, העבירה של נהיגה באוטובוס ציבורי הרבה מעל המהירות המותרת בתוך אזורים עירוניים נחשבה לסכנה משמעותית, המצדיקה עונש חמור יותר. בית המשפט העליון ציטט פסקי דין קודמים [1]–[4] שהדגישו כי אל לערכאות הערעור להטיל עונשים שהיו מעדיפים כערכאות ראשונות, אלא להתערב רק במקרים של חריגה מהותית. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, והעונש המופחת אושר.