בר"ע 67178-01-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי של החלטת בית הדין הארצי לעבודה בבר"ע 67178-01-26, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים: **רקע עובדתי:** ההחלטה עוסקת בבקשת רשות ערעור של עובד חברת החשמל, רונן שנהב (להלן: "המבקש"), על החלטת בית הדין האזורי חיפה. המבקש טוען לזכאותו להכרה בליקויי מרפקים וכתפיים כפגיעת עבודה על פי עילת המיקרוטראומה. בית הדין האזורי קבע כי עבודתו של המבקש בתקופה הראשונה (אחזקת מערכות פחם, 1988-2016) אכן עשויה להקים תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה, אך קבע כי עבודתו בתקופה השנייה (מפעיל ציוד מכאני הנדסי נייד, 2016 ואילך) אינה מקיימת תשתית כזו. בקשת רשות הערעור מתמקדת בקביעה הנוגעת לתקופה השנייה. **החלטת בית הדין האזורי (לגבי התקופה השנייה):** בית הדין האזורי נימק את החלטתו כי עבודתו של המבקש כמפעיל ציוד מכאני הנדסי נייד בתקופה השנייה אינה מהווה תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה. עיקר הנימוקים היו: 1. **העדפת עדות ממונה:** בית הדין האזורי העדיף את גרסתו של מנהל המחלקה (אבנר בן משה), שהיה ממונה על המבקש, על פני גרסאות המבקש ועמיתו. זאת בשל היכרותו העמוקה של הממונה עם שיטות העבודה בפועל, והיעדר אינטרס פסול מצידו. 2. **אופי הפעולות:** בית הדין קבע כי עיקר הפעולות בתקופה השנייה היו ייצוב במות הרמה ומנופים. פעולות אלו, גם אם פיזיות, לא נמצאו כמקימות את התשתית העובדתית הנדרשת לעילת המיקרוטראומה, שכן הן לא בוצעו בתדירות של תנועות חוזרות ונשנות בהיקף המספק. אף שהוזכרו פעולות נוספות, בית הדין דחה את הטענה שהן היוו חלק משמעותי מעבודתו. 3. **משקל המייצבים ותדירותם:** נקבע כי משקל המייצבים היה לרוב 7.5-11 ק"ג, ולעיתים 20 ק"ג, ולא 30 ק"ג כפי שטען המבקש. בנוסף, נקבע כי תדירות ייצוב במות הרמה אינה עולה על ארבע פעמים ביום, ותדירות ייצוב מנוף היא פעמיים ביום עבודה. תדירויות אלו, לצד אופי הפעולה, לא הוכרו כמספיקות. **טענות המבקש בבקשת רשות הערעור:** המבקש טען כי החלטת בית הדין האזורי שגויה מתוך שלושה נימוקים עיקריים: 1. **קיומם של תיקים דומים:** הפניה להליכים אחרים בהם הוכרה תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה עבור עובדים בתפקידים דומים. 2. **אי חקירת התצהירים:** המוסד לביטוח לאומי לא חקר את המבקש ועמיתו על האמור בתצהיריהם, ולכן יש לראות בכך הסכמה לתוכנם. 3. **עדות הממונה:** עדותו של הממונה (אבנר בן משה) לא סתרה את גרסת המבקש. **החלטת בית הדין הארצי לעבודה (הכרעה):** בית הדין הארצי לעבודה דחה את בקשת רשות הערעור, ללא צורך בתשובת המשיב. ההחלטה מבוססת על מספר טעמים: 1. **כיבוד קביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית:** בית הדין הארצי הדגיש כי החלטת בית הדין האזורי מבוססת על התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדויות והראיות. הטעמים שפורטו על ידי בית הדין האזורי להעדפת גרסת הממונה (אבנר) היו סבירים, ולא נמצאה עילה חריגה לסטות מקביעות עובדתיות אלו. 2. **ניתוח מהותי של עילת המיקרוטראומה:** בית הדין הארצי בחן גם אם, **גם אם גרסת המבקש בתצהירו תתקבל במלואה**, היא הייתה מקימה תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה. המסקנה הייתה שלילית. גם אם נניח שבוצעו פעולות כגון משיכת כבלים, שימוש בפטישי אוויר, הברגות ועוד, **הן לא היו בעלות אופי של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת ברצף ובתכיפות על פני פרק זמן משמעותי**, כנדרש על פי הפסיקה לעניין מיקרוטראומה. העבודה תוארה כמגוונת, ולא בהכרח כמצדיקה את הקריטריונים לעילת המיקרוטראומה. 3. **אי רלוונטיות של הפניות להליכים אחרים:** * **שונות עובדתית:** בית הדין הארצי קבע כי קיימת שונות משמעותית בין התשתית העובדתית שנקבעה בהליכים האחרים שהוצגו, לבין התשתית העובדתית שנקבעה בהחלטת בית הדין האזורי (ולא רק בהתאם לגרסת המבקש). השונות מתבטאת בפעולות כמו עבודה עם סטיקים, הארכה ועבודת רשת. * **ספק לגבי ההכרעה בהליכים האחרים:** בית הדין הביע ספק אם אף התשתית העובדתית שנקבעה בהליכים האחרים אכן הייתה מקיימת תשתית לעילת המיקרוטראומה, אך לא נדרש להכריע בכך באופן סופי. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **עקרון הכיבוד של קביעות עובדתיות:** ההחלטה מדגישה את עיקרון היסוד בערעור, לפיו בית המשפט לערעורים אינו נוטה להתערב בקביעות עובדתיות של בית הדין הדיוני, במיוחד כאשר אלו מבוססות על התרשמות בלתי אמצעית מעדויות. * **קריטריונים מחמירים לעילת המיקרוטראומה:** ההחלטה מספקת חידוד נוסף של הדרישות המהותיות לעילת המיקרוטראומה. היא מדגישה כי גם אם עבודה היא מאומצת פיזית, היא אינה בהכרח מזכה בהכרה כפגיעת עבודה על בסיס מיקרוטראומה, אלא אם קיימת **תנועה חוזרת ונשנית, המתבצעת ברצף ובתכיפות על פני פרק זמן משמעותי**. העובדה שפעולות מסוימות מוזכרות בתצהיר, אך אינן מהוות את עיקר העבודה או אינן חוזרות על עצמן באופן מספק, אינה מספיקה. * **חשיבות ההבחנה העובדתית בין מקרים:** ההחלטה מבהירה כי כל מקרה נדון לגופו, ואין להסיק מסקנות אוטומטיות רק על סמך קיומם של הליכים אחרים, גם אם מדובר בתפקידים דומים. השונות העובדתית בין מקרים היא קריטית. * **משקל ראיות והעדפת גרסאות:** ההחלטה ממחישה את תפקידו של בית הדין הדיוני בהערכת מהימנות העדים והראיות, והעדפת גרסה אחת על פני אחרת, תוך פירוט הטעמים לכך (כמו מעמד הממונה, היעדר אינטרס פסול, וענייניות העדות). **לסיכום,** ההחלטה משקפת גישה שמרנית יחסית בנוגע להרחבת עילת המיקרוטראומה, ומדגישה את הצורך בעמידה קפדנית בקריטריונים העובדתיים והמהותיים של העילה, תוך כיבוד שיקול הדעת של הערכאה הדיונית בקביעת העובדות.