עת"מ 457/06

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהגיש תושב קבע בישראל, המחזיק גם באזרחות אמריקאית. העותר מערער על החלטת שר הפנים לשלול את רישיון ישיבת הקבע שלו על סמך קבלת אזרחות אמריקאית. בית המשפט מכיר בכך שלשר יש סמכות לעשות כן, אך מוצא צדק בטענת העותר כי ההחלטה אינה סבירה משום שהיא מבוססת על אירוע שהתרחש לפני למעלה מ-20 שנה. העותר שב לישראל ושמר על קשריו עם הארץ בתקופה זו. יתר על כן, התקנות עליהן מסתמך השר יוצרות חזקת התיישבות מחוץ לישראל בעת רכישת אזרחות זרה, אותה יכול התושב לסתור. בית המשפט מוצא כי השר לא שקל את טענותיו וראיותיו של העותר שסתרו חזקה זו. במקום זאת, השר הסתמך אך ורק על התקנות, וזה לא מספיק. בהתחשב בנסיבות החריגות של המקרה, בית המשפט מורה לשר לאפשר לעותר לשהות בישראל במשך שנתיים באופן זמני, ולאחר מכן יחליט השר אם לחדש את רישיון ישיבת הקבע על סמך זיקתו של העותר לארץ בתקופה זו. פסק הדין מדגיש את הצורך בגישה גמישה במקרים כאלה ומכיר בשיקול הדעת הרחב של השר על פי החוק.