ע"א 1093/02

תקציר

המערערת, שנפצעה במהלך שירותה הצבאי, ערערה על החלטת הוועדה הרפואית העליונה בעניין דרגת הנכות שלה. הוועדה קבעה בעבר את נכותה בשיעור של 10% עקב קרע ברצועה הצולבת. עם זאת, הערעור הנוכחי התמקד בקרע במיניסקוס. המערערת טענה כי יש לתת משקל רב יותר לתוצאות בדיקת ה-MRI שלה וכי אין בהיעדר ממצאים קליניים כדי לשלול את קביעת הנכות. היא הסתמכה על תקנה 48(2)g I לתקנות הנכות, הקובעת כי נזק קל במיניסקוס מצדיק ציון נכות של 10%. המשיב, לעומת זאת, טען כי היעדר כל אינדיקציה רפואית להפרעה פירושו שאין לייחס נכות, למרות ממצאי ה-MRI. השופט הסכים עם המשיב והדגיש כי המחוקק התכוון ש"נזק" יתאים להגדרת "נכות". מאחר שהוועדה לא מצאה כל ביטוי קליני לנזק, לא הייתה הצדקה לציון נכות בגין הקרע במיניסקוס. כתוצאה מכך, הערעור נדחה, ודירוג הנכות הקודם נותר בעינו. שני הצדדים יישאו בהוצאות המשפטיות שלהם.