עת"מ 904-10-16

תקציר

העותר, מהנדס הוועדה המקומית עירון, בנה בשנות ה-80 בית מגורים ביישוב פרדיס וביצע בו שינויים ללא קבלת היתר. ב-2009 הוגש נגדו כתב אישום בגין השינויים הבלתי מורשים, אך ההליך הפלילי עוכב וכתבי האישום נגדו בוטלו בסופו של דבר בתנאי שיכשיר את החריגות. לאחר מכן הגיש בקשה להיתר בנייה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בשומרון ("הוועדה המקומית"), אך הורשע בשימוש לא חוקי בבית המגורים ונגזר עליו לשלם קנס ולהתאים את המבנה להיתר המקורי. ערעוריו הבאים של העותר על ההרשעה וגזר הדין לא צלחו ברובם. בינתיים, הוועדה המקומית לא הכריע בבקשה להיתר והעותר הגיש ערר לוועדת הערר המחוזית – מחוז חיפה ("ועדת הערר"), אשר הורתה לוועדה המקומית לתת לעותר היתר בניה לבית המגורים בהתאם לשינויים שביצע. עם זאת, ההיתר לא ניתן בשל התנגדויות נוספות שהעלתה המועצה המקומית פרדיס ("המועצה המקומית") והחלטת ועדת הערר לדחות את ערר העותר לאחר מכן. גם ערעוריו הבאים של העותר לוועדת הערר ולבית המשפט העליון לא צלחו. לאחר מכן פנה העותר לוועדה המקומית בבקשה להיתר בנייה, אך נאמר לו להגיש בקשה חדשה. העותר ערער לוועדת הערר, שסירבה לאכוף את החלטתה הקודמת. העותר הגיש עתירה מנהלית לחייב את ועדת הערר לתת לו היתר בנייה או להורות לוועדה המקומית לעשות כן. לחילופין, הוא ביקש צו שיורה למועצה המקומית לתת לו היתר. בית המשפט דחה את העתירה. נמצא כי החלטת ועדת הערר לטובת העותר התייחסה רק למבנה החניה ולא למבנה המגורים, ואין הצדקה שוועדת הערר תאכוף את החלטתה או תורה לוועדה המקומית לתת את ההיתר. עוד ציין בית המשפט כי העותרת לא ביקשה פסק דין נגד הוועדה המקומית וכי הרשויות המקומיות לא פסקו לגופה של הבקשה בעניין מבנה המגורים. עם זאת, בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות הוועדה המקומית והורה לה לקיים דיון מחודש בבקשת העותר משנת 2013 ולקבל החלטה בהתאם לשיקולים תכנוניים. בית המשפט הניח כי חיוב העותר להגיש בקשה חדשה יגרום לו טרחה ואולי ישנה את מצבו המשפטי לרעה, ולכן הרשויות המקומיות לא היו צריכות לדרוש זאת ללא הצדקה. לבסוף, הדגיש בית המשפט כי פסק דינו לא הטיל הוצאות כלשהן על הצדדים.