ע"פ 111/24

תקציר

פסק הדין דן בחומרתן של עבירות מין, ובפרט כאלה המבוצעות כלפי קטינים, תוך שימת דגש על ניצול התמימות והפגיעה המתמשכת שנגרם. במקרה דנן, המשיב, שהיה מודע לפער הגילים, חיזר בהתמדה אחר נערה בת 13, א', למרות סירוביה החוזרים ונשנים. הוא התעלם מאזהרות של אחרים, ניצל את בדידותה במהלך מגפת הקורונה, ולבסוף אנס אותה פעמיים. בית המשפט מוצא את מעשיו של המשיב חמורים ביותר, בהתחשב בנסיבות שהובילו לאונס ובהשפעתו העמוקה על א'. טענת המדינה לעונש חמור מזה של בית המשפט הפרוצדורלי משכנעת, נוכח חומרת העבירה והצורך בהרתעה. הודאתו של המשיב ומאמצי השיקום אמנם מוכרים, אך הם גוברים על הנסיבות המחמירות, לרבות עברו הפלילי והסיכון הגבוה לעבירה חוזרת. תיקון כתב האישום, שאירע זמן קצר לאחר האישום המקורי, אינו נחשב לגורם משמעותי בגזר הדין, שכן הוא לא השפיע על ניהול ההליך ולא גרם נזק משמעותי למשיב. בהתחשב בחומרת העבירות, בית המשפט מחליט להחמיר את העונש ל-8 שנות מאסר, תוך שמירה על שאר רכיבי העונש המקורי.