ת"א 2045/08

תקציר

התובע, שייבא רצועות עץ לייצור תריסים ונציאניים ובמות מצוירות, תבע את רשות המסים להחזיר את המכס העודף ששולם על סחורות מיובאות במשך חמש שנים. התובעת טענה כי הסוגיה העיקרית היא האם הטובין נמכרו על ידי התובעת, כמשמעותה בסעיף 6(1) לחוק המסים העקיפים. התובעת טענה כי חומרי הגלם המיובאים שימשו לייצור מוצרים שונים ולכן לא ניתן לראות בהם מכירה. הנתבעת טענה כי המוצרים הנובעים מהטובין המיובאים אינם שונים מהותית ולכן יש לראות במכירת המוצר המוגמר מכירת חומר הגלם המיובא. בית המשפט קבע כי מכירת המוצר המוגמר, תריסים ונציאניים ובמות מצוירות, אינה מכירה של חומרי הגלם המיובאים שכן הם עברו תהליכי ייצור אמיתיים והפכו למוצרים שונים. מכאן, שבית המשפט קיבל את טענת התובעת כי הטובין לא נמכרו ולכן התובעת זכאית להחזר המס העודף ששולם, מבלי להידרש כלל לטענתה החלופית של התובעת בדבר הגנת הגלגול. עם זאת, בית המשפט ציין כי ספק אם התובעת הוכיחה די הצורך כי תשלום היתר לא גולגל לצרכנים, אם כי הדבר לא נדרש לאור המסקנה דלעיל. אשר לסכום ההשבה, קיבל בית המשפט את טענת התובעת כי אין לראות בפחת הנובע מתהליך הייצור סחורה שנמכרה, והורה לנתבעת להשיב לתובעת סך של 3,379,664 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק, בניכוי סכומי ההשבה הנומינליים שכבר קיבלה התובעת. כמו כן חויב הנתבע לשאת בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עורך דין בסך 100,000 ₪.