ע"א 41/68

תקציר

מדובר בסכסוך על בעלות על מכולת בבאר שבע בין שותפים עסקיים לשעבר, שאחד מהם הוכרז פושט רגל. הנאמן לעיזבון השותף פושט הרגל תבע את השותפים לשעבר על העברת החנות בעין, כפי שנקבע בחוזה לפירוק השותפות ביניהם. המערערים (השותפים לשעבר) טענו כי קמה להם זכות קיזוז כנגד הנאמן המשיב, מכוח סעיף 31(1) לפקודת פשיטת הרגל, 1936, המאפשר קיזוז עסקאות הדדיות בנסיבות מסוימות. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי התביעות ההדדיות צריכות להיות בגין תשלום כסף ונובעות מאותה מערכת יחסים חוזית. בנוסף, טענת הקיזוז צריכה להיות מוגשת כנגד הנאמן בפשיטת רגל, ולא כהגנה בבית המשפט, ועליה להיות טענה ראויה שכבר התגבשה לפני מתן הצו לקבלת נכסים. במקרה דנן, תביעת המערערים לשיפוי הותנתה בתשלום בפועל על פי הערבויות שהעמידו, שלא נעשו לפני צו פשיטת הרגל. זאת ועוד, לא ניתן היה לקזז את טענת הבעלות של הנאמן כנגד תביעתם הכספית של המערערים, שכן היא לא הייתה צפויה להפוך לתביעה כספית כשלעצמה. השופטים כהן, זוסמן ומני הסכימו פה אחד לדחות את הערעור, תוך שהם מאשרים את החלטת הערכאה הנמוכה יותר ומחייבים את המערערים לשאת בהוצאות המשיב.