רע"א 129/89

תקציר

בפסק הדין מיום 22.8.89 סקר השופט ש' לוין ערעור הנוגע לתיק מורכב של משיב שנפגע בתאונת דרכים בשנת 1982 ובהמשך תבע פיצויים. בהערכה ראשונית של הוועדה הרפואית לנפגעי עבודה, נקבעה למשיב נכות זמנית בשיעור של 50%, אשר הופחתה בסופו של דבר לנכות קבועה בשיעור של 5% בגין נזקי ברכיים. עם זאת, הערכה מאוחרת יותר של ועדת הנכות הכללית בשנת 1984 הצביעה על 80% נכות לצמיתות מסיבות נוירולוגיות, מה שהוביל לשיתוק חלקי של גפיו של המשיב. בית המשפט המחוזי בתל אביב התיר למשיבה לתקן את התביעה על ידי הכללת החלטת ועדת הנכות הכללית והצגת ראיות לערעור על ממצאי הוועדה לנפגעי עבודה. השופט המלומד הצביע על פער משמעותי בין חוות דעת רפואיות שונות, התומכות בקשר סיבתי בין התאונה לבין נזקי המשיב. למרות שהמערערים טענו נגד ההתחשבות בממצאי ועדת הנכות הכללית, הצביעו על אי התאמות פרוצדורליות וטענו כי על המשיב לבקש סעד באמצעות ועדות המוסד לביטוח לאומי, הגיע בית המשפט למסקנה כי הידרדרות במצב הבריאותי לאחר הבדיקה מצדיקה ראיות נוספות. ההחלטה הכירה בזכותו של המשיב להציג ראיות רפואיות משלימות, תוך שימת דגש על צדק והכרה בחשיבות רטרוספקטיבית פוטנציאלית לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לפיכך, הערעור נדחה, ואישר את זכאות המשיב לתקן את התביעה.