ת"פ 4781-05-18

תקציר

האירוע החל כאשר הנאשם קיבל צו למכירת אלכוהול. הנאשם נסע עם שני נוסעים למקום הקונה. כאשר הקונה, המנוח, הגיע לרכבו של הנאשם, הוא נהג באלימות ותקף את הנאשם. האלימות הסלימה, והמנוח שלף סכין ואיים על הנאשם ונוסעיו. הנאשם ונוסעיו נכנסו שוב לרכב וניסו להימלט, אך המנוח פתח את דלת הנוסע האחורי וניסה לשדוד את יושביו. מחשש לחייהם, הפך הנאשם את הרכב לאחור והנוסעים סגרו את הדלתות. לאחר מכן החל הנאשם בנסיעה קדימה, סטה לכיוון המנוח ופגע בו עם הרכב. המנוח הושלך על מכסה המנוע של הרכב ואז נפל על הכביש. הנאשם ונוסעיו נמלטו מהמקום מבלי לסייע למנוח. הם נסעו לבית של חבר ואז הסגירו את עצמם למשטרה. בית המשפט קבע כי מעשיו של הנאשם לא היו תאונה אלא מעשה מכוון. הנאשם גיבש מחשבה פלילית של פזיזות מהסוג של אדישות כאשר פגע במנוח עם רכבו. למרות שסייג ההגנה העצמית לא גובש, הייתה קרבה מסוימת אליו ומעשיו של הנאשם נבעו מהתגרות במנוח, אשר פגעה ביכולתו לשלוט בעצמו. באשר לאישום של נטישה לאחר פציעה, זיכה בית המשפט את הנאשם, וקבע כי עזיבתו את המקום הייתה חלק מהגנתו העצמית מפני תקיפתו המחודשת של המנוח. הנאשם הורשע בהריגה וזוכה מנטישה.