תמ"ש 32405/01

תקציר

במקרה ייחודי, חתול עיוור וכלב עמדו במרכזו של מאבק משמורת בין בני זוג פרודים בישראל. התובע, החתול ובעליו הקודמים של הכלב, הגישו בקשה למשמורת משותפת או למשמורת בלעדית על החתול או הכלב. הנתבעת, שטיפלה כיום בבעלי החיים, טענה כי הם רכושה הבלעדי. השופטת, לאחר ששקלה את טענות בני הזוג ואת דו"ח המומחה שהדגיש את טובת בעלי החיים, פסקה לטובת הנתבעת והעניקה לה משמורת מלאה על חיות המחמד. השופט ביסס את החלטתו על הקביעה כי לבעלי החיים היה קשר רגשי עמוק יותר עם הנתבעת, וכי הפרדתם ממנה לא תשרת את טובתם. בנוסף, נראה כי התעקשותה של התובעת לזכות במשמורת נוגעת יותר לשמירה על קשר עם הנתבע ולא לרווחת בעלי החיים. השופטת הכירה בתפיסה המתפתחת של בעלי חיים במשפט ובחברה, והתייחסה אליהם כאל יותר מסתם רכוש, אך בסופו של דבר החליטה שלא להעניק לתובע משמורת משותפת או זכויות ביקור, במטרה לשים בראש סדר העדיפויות את איכות חייהם של בעלי החיים ולהימנע מקונפליקט פוטנציאלי. פסק דין זה משקף את המורכבות של יחסי אדם-חיה ואת מעמדם המשפטי המתפתח של בעלי חיים.